Kokhve Yitsḥaḳ · 1863-01-01 · 29 (1863) · p. Seite 45

.46 הצורות» (פ' *תרו.) ״והצורה לא יבינוה כי אס מתי מעט" (פ׳ ליאה) — כן בלשון אבן לטין) בסי צרור המור: צורת המלה, צורת האות, צורת התפלה, צורת נשיקה וצורת הירידה, ובגנזי המלך פיק הי: צורות הנכנדיס, וכל הצורות שתחתיו, החותם הצורות וכוי וכוי, וכוונתו נצורות העולם בכללו על הצורה הראשית (היא "הצורה העליונה" "מהשנה השכלית" סין) פרק הי) נ שיטת אפלטון הידועה, עיין מונ״הז כשיטת הרא״בע, ובפי חוקת על דני* הרא״נע שם בענין נחש הנחשת לאמר: ורבים השתבשו ואמרו כי זאת הצורה לקבל כח העליונים, כסב המקור חיים ז״ל: והרמ״נם ז״ל כתב בפיק תשיעי מהחלק השני כי היו הראשונים קוראים הכוכבים צורות, וכתב על זה מאישטרו וידאל (הוא הר״מ נורנוני) כי זה קוד גדול מהרב ז״ל כי רמז לשיש גדול-יש לקממים נענין הצורות ונו׳ שאלו הצורות השפלות דומות אל הצירות העליונות וכוי ע״ש. — היקוד השני נהפילוסופיא של דיי לטין, הוא דעתו כי מציאות השי״ת אמנם מושגת גם מצד נבראיו הטבעיים גס מצד הרוחנים אלא שהשגחה מצד השכלים הרוחנים היינו אס "מצד השכל" (סין, פרק אי) "השקול במאזני חכמת ההגיון" (פרק מ״ה) היא השגה שלמה בתכלית השלמות (פרק אי) ונקרא בסגנון האחרונים: מופת אונטולוגיי; _ או "מתוך ידיעת האדם עצמו" (תחלת פ״ב) ע״ד "ומבשרי אחזה אלוהי' והוא מופת מזקרי או היסטוריקיי; אבל לא תתאמת כראוי השגת מציאותו ■ת׳ "מן הנמצאים הטבעיים כהשתדלות אריסטו וכוי עם היות קצת הי־גשים חוטאים וכוי" (סוף פרק אי) והוא מופת קוקמולוגיי או טיליולוגיי אצל האחרונים• בדבריו "לא על צד החיוב כמו שטוען נעל דיננו. (תחלת פייו.) יכן "נמצאים על דרך תחייב כסברת בעל דיננו" (תחלת פייה) רומז על בעלי הקדמות ואריקטו בראשם (עיין במורת י״ח לשני וי״ג לשלישי), ודעת אגן לכייף שרק מהנביא הראשון "אשר נברא בחפן משיט" (פרק הין "השתלשל הכל ע״ד שפע ואצילות וכוי כדמיון איש אחד“ (שם) וי־״ל בהכרח ובחיוב• ומהפט נעלי האצילות ופאנטהאיזמיס "האלהות והמציאות 'י°י אחד" יקב אבן לטין) רק על הנברא הראשון י) ה:״ל "שהוא בכל והכל בו, וזהו אמרי מלא כל הארץ כבודו" (גנזי המלך פרק ה', צרור המור פיק וי). — שם סוף פרק ת' בהזכירו "והמראות והגוונים" רומז על רוב הסודות והמספרים אשר להמקונלים בבחינת רקמי הצבעים, עד כ־ המקובל הפילוסופי׳ הר״מ קורדואירו ז״ל יחד להקודות האלה פרק לבדו נספרו הגדול פילס רומנים בשם "עשר הגוונים." ומצאתי נבון להעתיק ממנו פת דברים .אחדים וצ״ל: "בזוהר מיחס גוונים ילועיס אל כל ספירה וספירה וכוי 0 . ׳הדברים האלה ידועים ומבוארים אצל כותבי הקמיעין ואין לנו חלק בעמלם ויו׳ להורות שיש מבוא לענין הגוונים אל הפעולות הנמשכים 'ולמעלה וקרוב לענין זה היי עושים עובדי הכוכבים י) והחכם דרי גיעטן נקי קורות היהודים חלק שביעי צד 221 '' ׳בהערה 3 העתיק שלא נדייק: die Gottheit, כי אין כוונתו נמלות "הנברא הראשון או "המצוי הראשון" על עצם הנורא ית', כי אם על הדעמיורג שלו ב:״ל בשיטתו.