Kokhve Yitsḥaḳ · 1863-01-01 · 29 (1863) · p. Seite 22

— 22 — ןל לבב נמס בגערת ן־,חסון. כל פנים פארור מאבל לאסון?ל?נין מ:ם משטף הךמעות v כל פד, לקנה תאמת ואנ;ח י?לקדקוד קפוף?הלך קציה׳ בל ןזזעם זעטוי אבל לפרוע פרעות ו׳ מהביל הבשורה כל .נפש שמןןד,, תת אמר'לרוח בל שפה,נאלמה י באין’בשיירה מוצאת מדבק כל מלקוח »ה,ה p^i פ*;«ס'3כ’י«' י "י־ בשקלול תמס הולך כהולך בדתי• ־ מה לעם בי יקבו? בי בלו שחוח ׳־׳ ־׳מה לעם כי יבכו"? מי יקאל ויקד,. אם שמש הצךקה פתאםנךעכה? ארון' אלחים נלקח ־־ מי.;חריש לשקר עת >שף חשקיבו הקז'ם לסךן־ה׳ :עטךת התורה הה ׳ פר!אם אבדה ז הצבי;שרון נפל - זירד אל 7קבר י נהמת אקל היא על נהי נחיתה. נזר כי נגדע תרועת גיל שקתה ■ הילל’לקרוש אדיר מכורת!רוע ז בבי תמרורים הוא נסקרו פלגי תורה, מספר מר יקנה זקךרו כוכקי אורח. בא שמש פהאם אור צדיק זרועי• - אוד משה נדעך לנו לעינים, נאד ה;שע'נסתם 1לנוי משוש ח;ים, י משה אדונינו מלאה ארץ כבודו - פנת האמונה כאבן השתית. תפארת התורה;רדה לנש;ה, אכיר הרועים - הוי אדון ׳ הו הודו •י ר