Kokhve Yitsḥaḳ · 1863-01-01 · 29 (1863) · p. Seite 14

14 לו בעיניו, והיינו דכת־נ נאהרן ויבכו אותו כל ביה ישראל, אנשים ונשים, שהיה מנויל שלום נין איש לאשהו, ואלו נמשה כאי(" וינכו אותו בכי ישראל, אנשים נלנד (ש״א ל״ג מן וכן נין איש). ודולף שלום, כמו שני נקש שלום ורדפהי, נקשה, ממקומך ורדפהו ממקום אסר. אוהג את הנריות, ענין אחר הוא, ואינו מושג על תלמידיו של אהרן, כלומר ועוד הוי אוהנ את הנריות, ומציבו ננר״תא שכן אנשי המגדל מתוך שהיו אוהנין זה את זה לא רצה הקי׳בת לאנדן, אלא לנלנלן, אנל אנשי שדום שתיו שוכאין זה את זק אינדן מן העילס, שני ואנשי תדום רעים וחעאים, רעים זה עם זה ומנואיס נגלוי עריות ועוד אמרו חכמים גדול חשלום, שאפילו ישראל עונדין ע״ז ישלים ניניתן אין כל אומת ולשון שולעת נהן, שני חנור עצנים אפיים הנח לו, וקשה היא המחלוקת, שאפילו ישראל מקיימין כל התורה כלת, כיון שיש מחלוקת נ־ניהן, הס נעשין הפקר וחולין למזיקין. ומקרנן לתורה, שנינו ננרייתא שיהא אדם מקפח את הנריות ומקרנן תחת כנפי השכינה, וכאותו שנא לפני הלל עצמו ואמר לו גיירני על מנת שתשימני כהן גדול, נפ״נ דשנת שכל המלמד את חניו תורה מעלה עליו הכתונ כאלו ילדו (ש״א שני הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה', ולא עוד אלא כאלו עשאו), שני ואת הנפש אשי עשו נתרן, ותרגם אנקלות דת נפשתא דשענידו לאורייתא נתרן, וכל כך למת, מפני שמניאו לחיי העולם הנא. הוא היה אומר, הוא הלל היה אומר ארנעה דנרים בלשון הננלי נגד שמא אנד שמיה, כיצי, מלמד שלא יוציא לו אדם שם נמלכות, שכיון שיצא לו שם הורגין אותו ונועלין את ממונו. נגד מושך, כמו משכו דמתרגמינן נגודו (ש״א איתנגידו), אס ראית אדם■ שהמשיך עליו את השם, הרי הוא כמי שאנד כני שמו. ד״א נגד שמא, המושך לו שם תורה, שעותק נתורה להתגאות נה ולא לשמת, אינו זוכה לשם, וכן הוא אומר אס ננלת נהתנשא. אם נישא ומגניה את עצמו אחייתו יהיה ננל (ת״א ל״ג מן וכן), שכל הרודן« אחר השררה השררה נורמת ממנו, והדוחק את השעה שעה דוחקתו (ת״א ל״ג ה״ת), כמו שמצינו נקרח ונאגשלום ונאדניה נן חגית. ודלא מוסיף ישיף (ת״א יאפן>), שנו רנותינו שאס שנת אדם מתכתא אחת או שתים, ואינו מותץ> ומחזר עליהן, סיף שהוא משכת את כלן, מאחר שהוא מייאש מהן, ותלמודו נשפה וכלה נידו לפיכך זקוק הוא למזור עליו. ־־סיף, כמו וזכרם לא 'סוף מזרעם. ד״א דמיסיף מנו״ו נ6נ ואילך ללמוד נלילות שהרי ארוכות תן מכאן ואילך, יוסיף, יוסיפו לו ימים ושנים, כדאי כשלהי תענית (ס״א ל״ג מן דמיסיף), ודלא מוסיף, שאינו סינר נתלמודו ללמוד דנר מתוך דנר, ואף אינו מוסיף מן הלילות על הימים ללמוד, יסיף, יאסף, מאי יאסף, תרגם רג יוסף הקניינית אימיה. ודלא יליף, מי שלא למד תורה מימיו, קעלא חייג, חייג מיתה, דין הוא שימות, שכן מדותיה של תורה, מכלל תן אתת שומע לאו, ומכלל לאו אתה שומע הן, כיצד, למד אדם תורה, ימיו מתארכין, ש:' כי היא חייך וארך ימיך, לא למד, הרי ימיו מתקצרין ומסתלק מן העולם, וכן הוא אומר ושמתם את דנרי אלת, זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המום וכדא' משמחי לב, זכה משמחו, לא זבה משמה׳ (ס״א ל״ג מ״ת). יש משניות שכתונ בהן ודלא יסנר קנולא קסמין, אם אינו סונר בתלמודו, הבל קוסמין ומתננאין