Kokhve Yitsḥaḳ · 1863-01-01 · 29 (1863) · p. Seite 13

13 ל״ג ז״ת). רגנות שילה, ואל תתודע לישות. שנינו בברייהא שלא יוציא לו אדם שם במלכות, שמתוך שמוציאין לו שם, סון> שנותנין בו עיניהם והורגין אותו ונונולין כל ממונו. ישות, היא המלכות, שהרשות בידה לפתוח ולהתגיר להשקיע ולהרשיע, ולתן ישות ולנמל ישות, כדאי פ״ק דשונוה גבי גדולתו של «שה, שבת של דיוזגי היתת, ניטלה ישות מזה וניתנה לזה) כלומר ניטלה שירותו של משה וניתנה ליהושע, וכן גבי מעלה אמרינן בחגיגה אמר אחל בלבו ח״ו שמא שהי רשויות יש (ת״א ל״ג מן ולתן ישות). ואבעליון אומר חכמים הזהרו, הוא קורא לחכמים ואומר להם חכמים שמעו והבינו מה שאני אומר לכם. הזהרו בדבריכם, מפורש בברייתא ראי שלא חורו דבר שאינו כדברי תורה, ותתחייבו עליו גלות, ועוד הזהרו למי אתם שונים, שתאמרו דבריכם לתלמידים יראי ה', ולא להדיועות, שמא הם יורו דבר שלא כדבר תורה, והתחייבו עליו (ש״א עליהם) גלות. ותגלו למקום מים הרעים,. אלו המים, שני בהם הן מים כמר מדלי-, וישתו התלמידים הבאים לאחר שתגלו, וילמדו ממעשה המים וימותו כמת שני ויתערבו במים וילמדו מעשיהם, ונמצא שם שמים «תחלל על ידכם, שגרמת ם לעצמכם גלות, ואומות «ונין ואומרים שאין בשכינה פח להציל, כדכתיג, וקדשתי את שמי הגדול אשר חללוהו בית ישראל באמור להם עם ה׳ אלה ומארצו יצאו (זה מורכב «שלשה פשוקים, עיין יחזקל ל״ו כ׳ כ״א כ״ג, ובש״א את שמו הגדול המחולל נמים וגוי). ואני אומר (ש״א דבר אחר) חכמים הזתרו בדבריכם שלא תאמרו דבר קל בדברי תורה, ואפילו אתם עומדין עכשו במקום בני תורה שאתם יודעים בתם שלא יפקרו מתוך דבריכם, שמא תחובו חובת גלות, כמו שמצינו בהרבה חכמים שגלו מא״י לבבל ומבבל לא״י; ותגלו למקום מים הרעים, למקום עמי הארץ שמנהגם רע, וילמדו התלמידים העומדים אחריכם «מעשיהם (ש״א ממעשיכם), ויוסיפו להקל בדברי תורה ממוך דבריכם, וימותו, כדכתיג כי רבים חללים הפילה, ונמצא שם שמים «תחלל, שאומרים אוי לו לפלוני שלמד מורה, דאו מה אירע בו, וזהו שמצינו בתלמוד רב בקעה מצא וגדר בה גדר. הילל ושמאי : הוא היה אומר ׳-׳׳ ודמוסיף יוסף ודלא מוסיף יסיף וכי,: הילל ושמאי, ולשון המקרא הלל, בדברי הימים (הלל הוא בשופטים י״ב פשוק י״ג וע״ו, ושמי הוא בדברי הימים. א' שימן ב' פשוק כ״ח ומ״ד ישימן ד' פשוק י"!). הוי מתלמידיו של אתרן, הוי למד ממעשיו, אוהב שלום ורודף שלום שיינו בברייתא מלמד שיהא אדם אוהב שלום ורודף שלום, בדרך שהיה אהרן אוהב שלום ורודף שלום בישראל נין כל אחד ואחד שני בשלום ובמישור הלך אתי, הרי שני'בני אדם שעושין מריבה זה עם זה, הולך אחריו ויושב לו אצל אחד מאן ואומר לו בני ראה חברך מתו אומר, הרי «ערף את לבו י ומחנך עצמו ומתלש שערו על ששרח לך ואומר אוי לי היאך אשא עיני ואראה את חברי, בושתי ממנו, שאני הוא ששרמתי עליו, ויושב אהרן אצלו עד שמוציא כל קנאה שבלבי, שוב הלך אצל חברו ואומר לו כמו שאמר לחברו, עד שמתפייתין זה לזה ונושקין זה את זה. וכן נין איש לאשתו חיה אהרן 5יטיל שלום שאם אמר אדם לאשתו קונם שאין את נהנית לי עד שתמק בפניו של כהן גדול, הולך לאשה ואומר לה חשתי בעיני ורוק שלך רפואתו, ורוקקת