Mannheim
Compact Memory

Kokhve Yitsḥaḳ · 1863-01-01 · 29 (1863) · p. Seite 12

Scan of the page
Image: UB Frankfurt, Visual Library (IIIF)
Journal
Kokhve Yitsḥaḳ
Volume
17 (1863)
Issue
29 (1863)
Date
1863-01-01
Page
Seite 12 (sequence 14)
Language
Hebrew, German
Belongs to
journal issue
OCR quality
66% known words query
IRI
…/4785731-4787844-6613316--2775-4787858
Visual Library
page viewer of the UB Frankfurt

No entity mentions on this page.

OCR text

12 מעיקרא מאי שבור וכו׳ (ש״א ועוד שנינו דיני ««וכונן זה בורר לו אחד וזה בורר לו אמד וכר), ובברייתא כך שנינו אל מעש עצמך כעורכי הדיינין, ויש גורסין כארכי, באלן> וה*א היא (ש״א ל״ג ו״0, כיצד, מלמד שאס באת לביס המדרש ׳שמעת דבר הלכה או נועם, אל מבהל להשיב, ואל.תהי יושג ושותק אלא שאל באיזה ענין הדין ובאיזה נועם אמרוהו, ואל העש עצמך כאלו אמה יודע טעם הדין כאותן שהן נדולים ובקיאין בדין, מד איש (ש״א איש ל״ג, ואולי צ״ל בשנת, והוא בבמרא קש״ד ב׳) פלוני ארכן, ובאגדה יש ארבי הרבה, וכן מושי הארבי, שהיה יושב ויועך בראשי ערכאות של דוד. ויש לפרש אל תעש עצמך כארכי הדיינין, לכפות בני אדם לדון לפניך ביחיד, שהן רשאין ולא אמת. וכשיהיו בעלי הדין עומדין לפניך, (ש״א אם ביררוך לדיין הוי זהיר כשיהיו בעלי עדין עומדין לפניך)׳ במחלתו של דין, כדכמיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב, יהיו בעיניך כרשעים, שלא מהרהר בלבך לומר זה זכאי יותר מזה, שמתוך כך תראה לו זכות ולא חונה, ושמא חייב הוא, אלא שניהן י י יהו בעיניך כחיינין, ומעש אחריהם אס מערימים בעענותס . וכשנפטרין מלפניך, לאחר שקבלו עליהן את הדין, יהיו בעיניך כזכאים, שלא תחשדס נשום דבר, אלא הכרע את שניהם לזכות, שזה היה שבור בבירור שזה חייב לו, ואינו כן, וזה נשבע על הודאי. והוי זהיר בדבריך, שלא תאמר להם דבר שיוכלו להבין מתוכו מת יאמרו כדי לחזק דבריהם, כאדם האומר שמא כך וכך היה, שלא ילמדו לשקר מתוך דבריך ויאמרו כך היה כאשי דברת, ולא היה מעולם כן (ש״א ל״ג י״א תנות). שמעיה וכי: ואבטליק וכר: אהוב את המלאכה ושנא את היבנות, שכך אמרו חכמים גדולה מלאכה שמחממת את נעליה (ש״א וכך אויר משל הדיוט מלאכה מלוכת), ואל יחזיק אדם עצמו כגדול שלא לעשות מלאכה, שכן אמר לו רב לרב כהנא פשוט נבלתא נשוקא, ולא תימר כהנא אנא, גברא יבא אנא, וקניא ני מלתא, כדכתיב טוב נקלה וענד לו וגי (ש״א ל״ג ו״ת), ועוד אמרו חכמים כל מי שאינו מלמד את בנו אומנות כאילו מלמדו לשטות, שמתוך שאינו יודע להשתכר במלאכה, הוא גוזל וחומש ועומד ומלשטש את הנליות. ובברייתא שנינו ר׳ יהודה (ש״א בן נתירא) אומר הרי שאין לו מלאכה שיעשה, והיתה לו חצר חרינה ושדה חרב, מניין שילך ויחעשק בה, מ״ל ששת ימים תענוד, מה ת״ל כל מלאכתך, להניא אח שיש לו חצר (ש״א שדה חיבה), שילך ויתעקק בה, וזהי (ש״א ל״ג) ושנא את היבנות, שישפיל עצמו כדי להשתבר. ואל תתודע לישות, שאפילו תנהיג ברבנות, מכל מקום רבנות שהיא מצד המלכות אל תאהב, שסק> מעליל עליך ונוטל את שלך וכל עמלך, כדרך שהמלכות עושה ובברייתא שנינו ושנא את היבנות מלמד שלא יניח אדם עטרה לעצמו אלא יניחו לו עטרת אחרים, וכן הוא אומר יהללך זר ולא פיך, ומציבו בשאול נשעה שאמרו לו עלה למלכות היה מתחבא נין הכלים, שני ויאמר הנה הוא נחבא אל הכלים, מה טעם, לפי שאמרו הוי קבל וקיים, פי' הוי שפל ותחיה ועוד אמרו קשה רננות שמקברת את נעליה, שכן מצינו ביישן- שמת קודם אחיו, שני וימת יושן, וכל אחיו, וכל כך למה, לפי שנהג שרדה נעצמו (ש״א

Text as recognised by OCR (ABBYY FineReader), without corrections. Entity mentions: TagMe (2021); their positions were matched to this text again.