Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 126

126 ״בר בטני, משוש לבי לטה עזבתני t1 צרי ללבי הנפצע איה אבקשה? מבתי האנושה בי מתחדישה — - - י ד ■ ן - ״ t לעמק תוגה תגצב שמת מישבני" אהבתך לאבויתיך מאור נפלאה, זאת הראית עד .עת חליפתך נאה לא ת?לא אהבתך בם1תך במדים; נפשך תתחנן לאל גיותן תעצומות. להשקיות לב אבותיך מביום תנחומות ולמחות את דמעיותם באגלי שמים . נפשך עתה בין מלאכים ישנת; שם אין יג1ן ׳ אין מכאוב. אין.עצבת תתענג במחזה שיוכן הרקיע. עוד שיוב תישוב לאבותיך התמימים, לעת בר!;בואו הרמים הנעימים ולקום נרדמים קול שופר יריע. נ_ ל¬ מכתב Von D. Pum. להרב החכם נשגב ונעלה המליץ המפואר מדברותיו נאוה, אור ישראל׳ כוכב נוגה, כבור מו״ה מענדל ימטערן נר״ו. נעזר השם , דין M1»fc כהרתי לש״ק : זה שלש עשרה שנס חנקו גזו עניו, מעה קללה- ל־ מקילה נ-ן השוכנים נמקילוהם. אמנם מני אז הדלה׳ מעעק השמוק. נעה אבל! •עצוני אנשי מדע, דורשי הש-ה, לשלוס איזה דברים אל בנודו. ונעהרהי לו!ו. רק נשמי המ-וסד לא נודעה• רק אל בנודו. ותדבר הנשלח בעה קו א (תלמוד־שע עקקעגעזע) ואקוב אותו נשם הקעורה. ואחלה אדוני אק ישים עינו תשקוסה ויהיה הקעורה כמהבונחה; תן אז -ובל -להשיק מעיני החוצה. ואולי הוא קעורה תועבה, אזי הזהרנו תול״הק קעורה זרה לא העלה על מזבח הדשוק. על בן אס ייעב בעיניו, ואם אין? נא להודיענו ע"׳ רצי הק״ירה, אס ישרה בעיניו. וזה הוארה! נשאל נשאלתי מאחד ממיודעי נעברו דרן שה ארן מאלדוי הוא תר״ר «. מרגליות . ובה אמר בשאלתו "אבקש ממך ידידי לבל הדיחני בקנה של דרש, רמז, וקוד, בי אס נהשבל ודעה על שי חקירה עיונית‘ מדוע לא עלהה שנהם של הבהניס הגדולים בימי ביה שני הונ״ב}' לזאה לשואלי נדרשה• ונמצאה׳, ועניתי ואמרתי לו נשי קע שבלי. רק ראשונה אציע אה דברי חז״ל. הן אמה הס ז״ל דרשו יומא ע“ו ״אמר רבה נר בל חנה אמר ר יוחנן מה דבתיב? יראה הי הוקין, ימים ושנות רשעים תקצרנה. ילאה ל חוקין, ימים זה מקיש ראשון שעמי ת״י שנים ונא שמשו נו לק י“ח בהניס גדולים . ושנות רשעים תקצורנה. זה מקדש שני שעמד ת״ן שנים ושמשו נו יותר מן שלש מאיה כהניק גדולים‘ ושי'. צא וחשוב בל אחי ואמי לא הוציא שנחו" עב״ל הגמרא. ולשי גלקה ל1ת וריבי א לא שמשו בבית הראשון מן