Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 117

- 117 - פצה פיך'שחתי. חיתי לנלוע׳ והורידני שאולה, אל מחמד לבתי. — אך לא פיה, ברחם אדמה מעונתו, לא בין מלתעיות־רטה בעשר;ס'וד1 י בי ת1ם גם'יושר היו פה מטרתו לכן בשחקים ׳שמה, בהיר ה>ד1. אשקד! עזבת ארץ לא־מטהרה רוחך לשמ;ם, פנה - יעל י בןר'1עות־;ה, תישתעישע נפשך הברה ואנכי אחריך אעלה גם אעל! ־־ מגבהי שבתך, שם בטע1ךר,שםח1ת עילי דע נעזב, הה! רגע השקיפה! זכור! ברית אחור, כרתנו בעמק אנחות ורסיסי־דמע, נא עלי הטיפה . בינינו לעד עומדת, אהבת־קדש אם אישבחך רעי• תשבח;מיני; — בכאב-'אצפה, מתי יזב1א החריש יום, עמך בין ככבים שמתי קני. - כי האהבה שיוישנה רבת־תפארת T־:*VTS• -- T- T בעדן גן אלהים י בהדס תפריח; ך!*זח! לאדם עייד היא לעד נשארת עת אותו אל אלים משם הדיה. — האהוד, נשגבה ׳ מעשיה נפלאו; 1 ~ T־ T ־; T 1 * T V •I - T T בה, נפישיות נאהבים פתע נפידו, בנעימות נצח קן למ1 מצאו ובשערי גן עדן גם במותם נצמדו. האדווה שלהבת־;ה שמיש צדקה ביפי'איור זורחת׳ בבקר לא עבות; להיולכן צלמות , בחשכה מבלקה תאיר למ1 ך,דרך לשמי־עךביות. לכן מרוטים שכנך, תשובתך הךמתה י זהרך בין ככבים, כסהר זרות •י בשד1ת;עדן שמד,, אתך אתעלסה, ובנן אלהיט באחור, נלכה לשוח ■