Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 116

- 116 - בחמת עכשוב .יועילו, חרבם האנונה מעטה לטבח׳ חכות ובים חללים; אל בל י1םי וחמדה בל.יתנו חנינה ׳ אוצה יישפכו ׳ דם זקנים ועוללים. — * T w , ‘hl - » T : T אם על בניה, הה, יחדו;רטשו אב ואת בנו ביום אחד :רצחו; בלח עם דודה, מחיים ישרישו T . T בצדיק, כישע, מתבל שחו. — על בחור ובתולה הם לא יחמולו מלך.צח גם שבע־שים זעפם בל;רף; בעמיד אחו קוצר לפי חובם יפיולו, לטלןז בלהיות, .ישליכמו לטוף. — חלבמו הוא ישתה, ודמיהם ימוצץ, בדי חללים האח ■ ישאג'שאגה גדיולה; :ערער כל חי, יישבר ׳!יגךם, יפיוצץ, .על מ1_קד מזבחו, ןליל :עלו לעולה. — הה מות! איום וגיורא,ישליט תחתיה! אתה בשצף קצף, צוית — ויהי; 1v lv Iw 1 v ז v י להלמני, לפצפצני, בזויוע נטויה ן t ו 1־1«••• : t 1 Wm להישקני סח קבעת, ומרודת־נהי. — אתה מבין זרועי, דורי חטפת 1 כפיף עדן נוטפים דמיו הנקיים; יונק רענן באבו - קטיוף קטפת י- סרחי־יפיו על תלמי לבי נטועים. - *I ״ J T ־ } •* . י J J" המעט מפן! ארז: לבנון רבי עפאים, כי גם על פרח ה1ד עינך פקחת ■י האין די בער לקצפף קהל הרפאים, כי גם נפש זיו — , ברצח לקחת ׳־‘ שוישן חמד באביב, שרויש השרשת l מדוע נם החוח בל התערערת! לטרוף רע זיזקר הה! בלביא חשת, מדוע א>תי, בח:ים השארת? — שפעת קברים נוראים < פערו לוע חנוני נא, בתוככם, אחוזת אדמתי;