Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 114

114 מלשתות כום־עון נקיה תנקו י אף מהר ללבכם תענוגי־בהמה; מדשן פרי־תאר עדן תינקו אהבה בתענוגים׳ מה לכם נעמה“! אך לא בני־חלוף אתנו קנאו בי גם .קנא חבלנו אראלם;אתיו; מקדיש אפמם, שא שאו ועל נשף חשקנו בקנאה;חדו. — "מה לילדי גויש עפר“ הטיפו אמר "בי דדי'שמ;ם לטיו נפלו חבל; מה לישיוכני ערפל קרוצים מחמר להיות במ1נו, חפישי מני אבל? במינו? — מאד הצלחתם גדלה ׳ בי האחוה זרה לןן־ - א;ד\־ אזי לבני אדם שם בארץ ׳השפלה י “I״Jvvs T TT ~J ז *• t , האדווה תשקטיו ׳ נעימיות עמיה. — "מה לנו בי האהבה ישמש נדב1ת אלי ׳'וישבי חשך תבריק זהר־עריפים; באהבה;תנאו על אלים בני־ערביות וגם ערני בשר למ1 ניל מרעיפים - - "טח לנו בי;תנשאו בני אניויש ארורים מלוך;מלכו עלינו באחוה נצחת; בום עממו נסיך במסך־תטרורים ׳ אל שאול אך;רדו אל ירבתי־ישחת“. בה אראלם קנאו באחיה נחמדה > — T V I V י I I I ־ «■ T T J V T ופתאום שמשך, בעיוד ייומם באה; את נפש חשקי שמו לי לחרדה, i * V V V ־ T I ־ *' T T אך עלי אז ראו ועינם נם דמעה. — עלי אז ראו ׳ איך רוחי נשברה בום עצבו; סף רעל לבי שכרו; אזי זרמי דמע עינם במר נגרה, בלב נחם הביטו את אישר דקדז. — י עתה שפיר גזרתך בעפר;ת5לל, פה בארץ מאפליה שעך ושדת! ס