Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 113

113 אין א1ר, אין כיוכב, אך עבים :פעו, פני סהר יועמו, ענני־עיםתה. אז בחישכת־ליל, בשערי־צלמון .על קבו רעי אתנפל, אישתחה; בכה אבכה ישפה, בדד ואלמיון י ווםיסי־ךמע, על עפרו אשפכה. ־־ איך פה בערטיות עפר:תבלל 'שיהם כוקי־היוד וזהו,פיוז קונים? — J י T!- r •ז *1וז־ אץי גדה;7קוה מ^לסת חן ונעם׳ איך פה אחריתה מלא זעםר הפנים? . איך קדקוד היכל ודיונים נשגבים :חשיוף אוצרות שחק כסיל זעש וכימה; י איך פה כטהשכיס ל1.ימתקו ונכים לברות :הי למתלעיות־עש ורמה? הול, ארם! צלם־;ה, נזר הבריאה! כל נשגב, כל נפלא, חקרת ותבן; איך פה תישן הפות, ככיור שאזיה, ולזיכרון חלדך"— דומם נציב אבן? — נפשי עלי תישתפך מר מר אהמיה אזכרך בחי.ים, הה', ואויע רע; איך מכום,עדנים, שתיתי לוויה י לימיני עת' נציבת. אהוב וריע! קם ם על שפתיך׳ תטופנה צופים נעם מליך לנפשי פנימה מתקו; ייופי וענות־חסד ׳ פניך עטופים. בנעימות אהבה, עת נגדי שחקו. . אזכרה ימים מקדם < שים נעימים עת הלכנו לשוח כרגש אחוזים; מאחרינו שמענו r זאת נחלת תמימים כצל האחוה שלאנן:שבו עליזים ״אשריכם נאהבים! צמורי־הלבבות! ־ ־ ״ " " - ,ד אם ח״־שטים, לכם :נעמו; מה מאשח/ם נצח דגולים מרבבות! באהבה תשמחו, מפריה תטעמו; 15