Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 106

- 106 - י י י וזה שארו: קומתן קומח איש בינוני, פניו אורו כאור נקר לא פגום, רקמו בפליז הרמון צמה ולננה, ושמן לדעת כ׳' הסכמה מצאה נו קן לה, קוזצזחיו שלמלים שמומי! כעורנ ׳ורדוש על לנו םנינ, שפמיו קמטים קנצו לאוש, כי שונו שיען! הזמן כנר עני עליו ויה׳ לו למרמם ונכל זאח לאי נפל שדוד וימשול עליו נרושו,מעיניו מה אור שמים כעין החשמל אשר החשיד אור פניו. נדון עמד, ופלצות כתתו, ולא כענד לפ2, X י" אדוניו כ׳ אס אמיץ — רוח, לפני מורהו אשר הניע אליו שר וזען>, ויאמר "למה זש הניאושני עד, הלום מורי? הנני כ׳ קראש לי." ויען המורה ויאמר "הנני נושן לפניך שאלה עמוקה, הנינני נא אושה, ני עיני הכהות נלאו לחקרה". "הגידה נא לי מור‘ שאלתן" ענה נרוך "אן> כ׳ זה כניר לא השכלתי ממן מאומה, ננפש חפצה אמלא שאלתן". "כנד יהי ממן הדני נרון" ענה המורה "אם לא שפקח עידן והתנוננת נה < ׳ימים יניס". "עוג לו כ׳ ענותי" ענה גרון "כ׳ לי להשיג לך כל שגמולין עלי" קרא המורה "ונ$" למען התורה? ראה נא נרון! כל אשר ישאל ממן מורן נן אדמה גוו ונשרו יכנו, שעש נכל לנך, ולא ׳נצר ממן גס עמל ירחים אחדים; ונפשן הרש שאטם אזנן לקול?>מן — אמונת יהודה, שדופקת על ילחי לנן, ואש חפן מירן היושב׳ בשמים, יהי שמו מנין, תשלין אשר׳ גון?" כנה עששה לה השמועה כנפים?" שאלהו ברון ופניו סורו. "כן אזני שמעו ככל אשר זה כביר נחשת׳ וינבא לני, ואנכי לא האמנתי, אן> כי נראו אותותיו במראה עיניך, ונוקשת נאמר׳ פין נ׳ לא הגיח בתורתנו כמקדם, ורוחן קרה מעליך; עת סקרנו מפעלית ח׳ צבאית הוקרת רגלן מנית -— התפלה, שלחנך מלאת קיא צואה נל׳ תפרי חכמינו, גם את יום השנת לאי תשמור לקדשו, וממאנלי פגול לא תרחק". המורה שם קנצי למלין. וגרון גם הוא תחריש. — אסר כן פחח המורה שנית את פיהו ויאמר: אחה אשר עוד ננעורין עמוד ה ש,ו י ה לן קראתי, וברב חכמתך חקרת תהום המדע, וכל שערי סתרים לפניך נפתחו — חפן עורן! כיוס אל אמונתנו והלכת שובב נדרן לנן?I" על פני נרון הדממה שוררת. "ברון" ענה המורה שנית "אתה תלמידי אהובי אשר כבר בטני אהבתיך, וחקות׳ דנית ל׳ כי חשב על כסא׳ אחרי, הה, נשחה דרכן, רוסן זרה, ותלכד ברשת הפתיות. עורה נא משנתן ושוב לדרכן הראשון". השב קם ממקומו, ודמעה פרצה דלת• עיניו. ברון נאנח וישא כאוב קולו ויאמר "מורי היקר, אנן גלות מעל לבני, ודג תודות לן על כי החילות לדבר את עבדן, לפניך מורי מנעורי אשר ככלי מפן •קרת ותכבד בעיני, לפניו אני .אסתר חמדת כל רואיה, דע כ׳ אך לפדן יי'• אני נלחן לרסון ננקיון כפי ולפני סוכני שתקים. שמעה נא לקולי, כל מעשי ופעלות' לא ממקור הסכלות הנמהרת לא ממעין הפתיות תשוטן! ועוני חקו ילכו למו, ודרכי אשר_סלוחי ל׳ לא דרך גאון וגונח הוא, הלא ידעת כי לא בטחתי נשקר ובכןב, כל . מחשבותיו רמות ונשאות הנה, וממקור החקירה נובעות הנה, וכל עששנותי מנאי .י׳ החכמה שאבתי, והנה אן הנה פתיל חיתי, ונפשי אחין! עליתן, ולו גס ידעתי כ׳ כל ימי צבאי עמל ותלאה אנחל; נאשר תענה אתה את נפשן על אמונתך הטהורה הצרופה נכיר לבנן, וכאשר נכון אתה להקריב כל הונך ורכושך כסאן ותיתן על מזבח האמונה, ולמה זח אגרע אנכי? מדוע לא אאזור מיל גם אני ללחום אל דבר נעלה בעיני אבר צרפתיהו בצרן) כסן!? הלא ידעת אין ירדתי אל תהום החכמה וכל עקבותיה לי נודעו, וכמון כמוני עליתי מרום הגלגלים העליונים, נאשר רנה ותפלה אן כלוים שומרי הפתח ולא בכהני המזבח יראו, ואנכי עוד יותר ממן לעלות העפלח׳, מצאתי האלהים והחיים עומדים יסד אח»' יד סביב לתורה הקדושה; ראיתי איכה מרומים מכל תמונה תחת כל היקום ישכנו, יחפקחן עיני ותאור!, אז נשבעתי בנפשי לשום אותו לאמונת לי, לחי׳ ולנשמתי עולמים, וכל מחשבות׳ אן לו נשנות מתנה. ג ם זאת אגיד ולא אכחד כ׳ לא אקרא אנכי בית ה' בית תפלה, וכל מצות ה' אשליך אחרי גוי, יען לא אמצא בהם את אלה׳ אשר בחרתי, ואליהם רות׳ זרה. ועל דבר השבת? הלא אשבית כל ימי לנוח מכל עבודה, כ׳ כל טוב החלד תועבה בעיני. ואשר אמרת כ׳ אמלא 'י'ל-'.'. בטני פגול ונפשי ערגה לבא בברית דת אחרת, שקר הוא וכזב ושלילה ל׳ מעשית כדבר הזה, מתורת משה לא אט ימין ושמאל, ומכל ארס רע אכלא 'רגלי, ועל אלה אתקע לן כפי ואשנעח". ברון עמד מדבר, פניו אדמו כחולע ועורקי מצחו קמו. — אחרי רגעים אחדים פתח המורה אח פיתו ויען ויאמר: ״עשת ידעתי את כל לבן, ועתה מה אשיב על דבריך? דברי בן אמון ""הוי חכמים בעיניהם ונגד פניתם נבונים"". ב׳ אם אמרתי להוכיח דרכיך על פניך ולהראותן משוגתן ידעתי כי לריק איגעה. אן זאת אגיד לן שמעני: כמון כן רבים עברו חק ויסורו מן הדרן, כמון כן רבים ערבו את