Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 104

104 ישישיה ורבה רון כראשונה אבל הלונה חיה במתון (עלנשטך1א£ם) קולה ערג ומראה נאוה. ״נער טוב", אמרה במתק ששתוהיה, ״אל הלך נדרך אחה , נ׳ לפאול תונילך אמנה, האורח אשר היא הראה לך הוא ישר ורחב ידים וגס רבים בו הלכו, אבל הה! העוריס אינם יודעים אנה המה הולכים , קן דרכה הוא! מוח ואבדון! ההמהר לשחת את נפשך? איעצך מנע רגליך מנחינחה, לך אסרי אם יש את נששך להגיע אל ארן האושר העד והשלום, והלא זאת חפצת?" "אבל אמרי לי שמך!" השיב לה הנער ותען ותאמר: אנכי הצדקה (דיא נזוגענד) והנה פה על •די הדרן אשר אתשו׳ן להוליכן אל האוסר ואל השלום!" — ״דרך יפה אן> נעימה", צחקה הסעאת, "ראה נא ראה האורח הצר והמעוקל הזה, גם הקרן והדרדר אשר נו צומחים! התרצה לגון באבן רגליך? התתיגע את נפשן לעלות על תריס חלולים וגבוהים, ראה כי מתי מקשר המה ההולכים נו! אבל הצדקת הוסיפה לדבר אל הנער ובחכמה פסחה פיה ותאמר: לא רציתי לנחם אח לבנן בדברי חלקות כי לא נסית׳ באלה , גס לא אעלים מעו! ך כי דרכי צרה ומעוקלת ובנקל לא תוכל לילן בה גם מה יועילני להתל בך ולתאר לן הדברים קלים אס אינם, גס זאת בל אכחד מעמך כ• רק מתי מספר המה ההולכים בה , אבל דע! אן> אחד לא נחס עוד אשר דרך עליה אל תשים לבך ועיניך תמיד רק על הדרן התבונן גס אל המערה לאן היא מוליכה I שא נא עיניך נגד ההר הגדול והנורא אשר מרחוק יופיע לנגדן. הראית העיר הנחמדה אשר חגיה לקראתן? שמת מטרת חפצי וקץ דרכי, שמה נוה ההצלחה והאושר והשלום והשמחה!" "הרק נארח הצר והקשה הלזה חוכל להגיע אל - העיר העליזה הזאת?" הוסין! הנער לשאול את פיה. "רק באורח הזה תוכל לבוא שמת ענתה הצדקה, אלוה בכבודו ונעלמו יעד נוה האושר על הר הגבוה וחלול הזה . הלא כל הדברים העונים לא תוכל להשיגם רק בעמל וביגיעה. אם יש את נפשך ■שהארן חתן לך את יבולה והשביען מפריה הלא בזעת אפן תענוד אותה? ב׳ הרהיב עוז בנפשך שאנשי ארצן יכבדוך הלא תעמול עמל רב להקים להם דברים עונים ומועילים ותפעול גדולות להם, ונעבור האושר אפר לא יחדל מד עולמי עד לא תהפוך לעשות מאומה— "אבל התבונן נא אס האורח הצר והמעוקל הזה אשר רק בחלאה ונעמל רב תוכל לילן בו וערוך אליו «סלת׳ תיוחס והמסקלה" צעקה החטאת. ״הלא אמרתי לך נחס לבבי — הוסיפה הצדקה לדבר — כ׳ ארחי אינו נקל ללכת בו, אולם לא תוכל לדמות בנפשך כ׳ יהיה תמיד מלא עוגל ותלאה, כל תחלה קשה! אולם אם עשה תעשה דבר אחד תמיד ותרגיל את נפשך בו ויכלת עמוד, והדבר אשר היה קשה מאוד בראשית, יקל באחריתך . דע אנשים רבים ההולכים אחרי, דמו בנפשם בימים הראשונים כ׳ "עפו ויגעו ורק כברה קטנה הלכו מדי פעם בפעם, וכאשר יספו להליך כן עצמו וכן גדלו כחותם מיום ליום!׳ ומה גדלה שמחתם בהוסיפם לעלות אל רכס גבוה, אם הלכו הלוך וקרב אל מערת חפצם, והיה בחשבם ללאות ורוחם לא קמה בם כ׳ נפל לבם; והביעו אל העיר המעעירה ורוחם וגס המחשבה הנכונה לביא' שמה התחדשו בקרבם. "קצרו ימי החלאה" אמרו, ״אבל תבואתם עדי עד", וכאשר קרבו למטרת חפצם כן הוסיפו לילך דרכם נשמחה ובטוב לבב!" ודרבן, אמר הנער בפנותו אל החטאת, דרבן תוביל אל גיא שחת בראשיתן שמחה ואחריתך תוגה!" מי יזכיר תמיד על האחרית? ענתה החטאת, רב? אם דרכי מעינה בעת לבב ההולכים בה! ״שקר דברת, פיך ענה בך, אמר הנער הלא אז אהיה "הכסיל הגדול אם אבחר ואקריב תענוג אשר חיש תמהר לחלון.) מאושר עד אסל לא יוסי!)! צדקה! אני אלן אחריך , הגישה לי ידן ותנהלני לבל ׳מוטו פעמי, הי׳ לאור לנתיבתיI" חכי תהי •דן עם מתי מספר, קראה עוד החטאת אחריו, ולא תשית לבך לגדוד הגדול ההולכים אחר•? מה יועיל לי, ענה הנער החכם, אם ארי ברעה בחברה גדולה, עוג היות מצליח במתי מספר מהיות נרע ובעוני בהמון רב! אלן! תודות לן צדקה בת השמים אשר הצלת אח_נםש׳ מידי המסיתה אשר נחלקת אמריה רצתה ו להייחנ׳ מנחלת אלהים, נא אל תעזבני, נהל ■מצעדי לבל תמוט אשורי ולא ימעדו . קרסולי ואם איען> ואיגע, סמכני חזקני ואמצני. יונה בלא׳טו מהו׳ משה יעקב וויללהיימער זצל. 1