Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 100

- 100 .עד 'שערי 'שחקים האדימו, צללי נשף מארץ :?ליון, אן הבל לאשש מתהפןז, ההר'שקט שאנן בבתחלה, ואיקץ וארא והנה חלום, ועיני בהקיץ עיוד עיוד;חזיון. — קול בוכים _על הר ציון ששמם. (""שד) Bon Moses I. Landau. בל;ניון בל עצב אל לב לא ישחו, לא מצאו כל דיופי בנעים חבלים־ו; על עשור על נבל עלזו גם ששו, משחר חלים עד נשף חיימ1; לא;דעו מחסור בשדה בבית, מגדיש עד קמה עד כרם דת. — שחקים מעל •למ1 ברכיות הרעיפו, ו','. .־' י יי ’ ■ חכלילי עינימו מרוב דם ענבים; תאנה ורימון פלגי מגד התנדפו. מריאים נתנו חלבם וצמר חבשבים; ■ י ׳• « ■ 1f V . T - , , . גם 13הני אל בל ח1םר לא ידעו, בי מדישן חלקם למדי שבעו, — ״ . מבצרי ציון על תלם נעבו. הרס לא ראו, לא;דעו קרץ; מגדליה הרמים בע1ז הרהבו, ובשיא נבהימיו אד לעגו לפרץ; תיוישביה שקטו בצי־ בגפי מרגוע, J (: T TV5 ״ r « » בי שמרם מפגע שיוכן נב1ד!. — ועל מדיום הר צייון מה חזו עינינו! מי זה בר1ב הודו שם הפיץ קמים?; הוא היכל הקיוריש •י זה דביר אלהינו! בתהלה ובתפארת לו פי'שדם; ליו נהרו בניד, בח1גג ורננה, לראות פני אל פעמים שליש בשנה; - בי ביו איה;ד, משבנו בי;הי, אם עשיר אם דל אף ביו שפןי תפלה; זה הוריד דמעה כי גדול הנהי, וזה שובע שמחות רב י תודה פיו מלא;