Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 99

*ד* ג נ¬ - n - ״לכל תכלה ראיתי קין, רחבה רעתי כעזוז־נוראותיד, T I ■ T I ז!•• "I V 1 :••• •TT T T I II כל עבדך השחיתו דים, ואני עליתי על כדמי׳ ככל עת אנכי רצונך אמלא כי מה אהבתי תזרתןז -ככל דר ודר אבלע״כשאול ח״ם כני אדם אין ספיורית למיו׳ תחת מסוה קידש אתחפש, ועלילות, רציון;פיק ו י ובכן אצמית הישרים בלניותם׳ מארץ אאבד סיימו.״ — «׳משמרים הבלי שוא חכמה יעזיובו, חבור עצכים שטים העמיקו - •י ־V• . ־■ " י׳ 'V * — ־- - ״*• 1 כלם חוזים שוא ותפל. דנז-רו לבשת דהבלו, כל מאורי הדעת אקזייר עליהם, ובילדי פתיות!שפיקו \ האח! זה דרכם כקל למו, עוד באחת.יבערו דכסלו; לסגוד לאליל , נביא הקדוש, לשבח קוסם. איש הרוח, — * ז IT- T y: T ג - ״ ־ I״ * r - לרדת,.ריקים מעשי תעתעיס כמו ענלי מדבק ישתוללו. — ״בעלי השם חמסו תורה, וינאמו כחשים ורעות רוח, רוח עועים נסוכה עליהם, טחו עיני חסר־תבוניות חבלני, כעטלף .וי״נשוף מיורדי איור, כל אדם בשמן קדשי משוח.״ ״בערי הפרזים גס בקך;ה ה'ומיזה ציועה זיונה הנני, ואענב באתנן זנונים'על מאהבי שוכני ארץ הנד,לאה, ותרא אחותי הרשעה ותישחת נם עגכתה ממני ״שבע תיועביות בלבי י אחת מאחת ברעתה נפלאה, על מזבח לבי תוקד תמיד איש זרה שלהבת תחתך,, להעלות את־אזכרתי אזכרת עוין ופשע וחטאה י" ״מה עז כאטונת־שוא נתעה , ומה מתוק כתאנים ורמש. צרתי אמת תכלית שנאה אשנא ואקוץ גישת זעך;ה י כצ-ךקה רעותה בחלה נפשי, הנני■ אויבת התושיה׳•'“ — אז יר1צץ הכסא, והשטן, טישתאה על מדבריותיה, קם בחפזיו מכסא מלכותו, וידיו נושאיות עטרת תפץרת, דפער את לועו לקראתה, ויקרא כקיול נד1ל אליה: ״החריש׳.ירשתי! כמעט גדלת ממני אשת הממארת! נרצו מעשך לפגי ער מאיור ׳ הכבוד והעטרת לןד נתונים. אולם הגידי אי מן.ה באת, מה שמןז פי א?נןי למזכרת?״ — ״החסידה מארץ בוקאוינא כן ענתה זאת אשת זנונים, _מךי דברה אלה הדברים׳ רכזו השעירים ויהטיון י דלחמו, וירעשו יחד בחדביות צורים עם הצי שנונים.