Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 101

101 שנימיו גם יחד {דעו התבונני כי דים נם עושר מיד אל נתנו־ 'שם כוהני אל חי ליו מנחה קטרו׳ י דת לעט1 היורר גם ת1ךה נישמעת; 'שם חוזי עליון רב מוסר דברו, י לשונם הרעיפה ציף חכמה ודעת; ישם הרישיב אל תפלה שם ירח קטורת י בינות לכרובים מעל לבפיורת. אל מה א שיך ציון עת פאר תצניופי? - עת ה1ד זה הבית בך הבריק זוהר; אל' מה אדמך׳־' את מחמד כל יופי! י עת בך{קדה איש זית יפעת כל טהר ׳ אז דמית ציון את דגול מרבבות; אל שחר לא הועם בוקר לא עבות! עתה אין מקדיש מזבח עוד אין י אין כהן אין נביא אין מנחת נחה ישבת כנור קודש נם שיר עלי,'.'ז ׳ ובנות ציון הזי תלכנה שחח; בני ציון'היקרים אמונים עליתיולע, הה! דכאו לארץ הלכו בגיולה! - עיוד יפעת הירדן כעין השמים ׳ מימיו הזכים עוד יבריקו סביב; ע1ד שניר וחרמון יעטרו {רוישלים י בנזר שושנים עיוד יענדם האביב; עוד;הל אור עולם אורם כיור ישחר על הדר השריון עלי רפים; ט_ל צחר! — אך הר הקודש הה ׳ נהפך למשאו ן י ובראש כל מרומים אך 1/בים;שכונו; במקום כבוד עליון ישם הופיע;איז י כעת לאל נכרי ישטה ייונו; אך נבעת קודש שיוממה עומדת׳ כי עליה אש דת בל עור יוקדת! — איכה נותרה ציון ריקה מחיל, . - r וז 1 זי ׳• ז¬ עיר חפצי בה היתה לכליון תהו;