Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 96

96 אלהיס שישבו לימי! הקנ״ה במלאכתו, וגס עתה בחדשו בכל יום תמיד מעשת ברד)שיס, לא יעשה דבר, אס לא גלה קודו אל עבדיו הנביאים — ומלכוסא דאלעא כעין מלכותא דלקיעא, ואלהיס נצב בעדת אל ובקרב אלהיס ישפיע. ויהושפע אמר אל השופעים שהעמיד, ״ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי ל״י ועמכם בדבר משפט — . ונספר׳ אגדה נדרשת הארכתי בביאור כל המשנה וכאן לא באתי רק להעיר בקיצור הנצרך לעניננו-. במדרש (ומובא בילקוט סימן רי״ד) "ויפקחו על המזבח אשל עשת ובו' וכי הוא עשת והלא הם עשי אלא מלמד שחיאל משאו נבוב ושמו אותו בתוכו, וא״ל שתשמע את הקול מיד מחה האש אשל בידך והדלק מתחתיו מיד וימן הקנ׳׳ת נמש ומת" —. ונזה נתבונן גם במאמרם (בלבות ו׳ ונחנחומא —) על תפילת אליהו ענני ד' ענני, ענני שתלד אש מ; השמים ענני שלא יאמרו מעשה כשפים הוא" כ׳ אם יצא האש ששקעה בארך ושיצאת ואכלה לכל הקלננות שתקריבו •שלאל במדבר (פרקי ל״א וילקוט תקכ״ד) א! היו אומרים בי גם עשייתו מעשת תוהו וממשה כשפים, וכמעשה ח׳ אל — . וע״ב ביקש שתרד אש מן השמים — . שלמהפרענקעל. ." K Wo«).משא גיא חןי1ן . Bon M. S. Nabener. ויהי באחד לירח האיתנים ואני בביתי — בית תפלה - -«• v: t v t- ד ד!־ ־ 1 ״ . " r r י ותפיול עלי תרדמה ורוח נשאתגי אל עמק רפאים, הרחק מא־וד מאדם מעיר׳ לארץ תלאוב(ת מבלתי מסלה, ־: " J , י ד ד ״ י 1■ > vvi •« ן ד וארא השטן מלך - בלה1ת, במשלחת מלאכי רעים, ז v ־ זז In■ I ־ ד 1 : ־ ־ ־11••• r ' שערי גי־בן־הנם נפתחו, והנשאו לפניו פתחי שחת, ועלי במתי ספות העזאזל השטן לבד( עלה פלאים. ריש ב על בפא מלבות(, כס לבת אש מתלקחת. שנל, לילית נציבה לימינ(, תבנית ניוראה מפיצה שאיה, « , »» י « ד ־:• TT « י T « J T ובכיור מות, מפקד צבא תפתה במיורד הכסא מתחת. ששים שעירים סביב ל(, משעירי צלמות ארץ הנישיה. מלאכיו חרשי משחית עומדים ממעל ל1 על ראישהו < כלם אחזי פגע, מלמדי י הרע, חשמלי'שאיול תחתיה׳ \ ד ד\•• 1 \ t -v י• v.T-״ -,-י. » ־«•T .׳קהת חית טיורסי טרף דומם בר,רקע תכו לרגליהו, ציים ואיוחים, אפעה ושרף מעופף סביבו.׳שליו, וישאג מלף ד,תםת ענה1ם אל הנציבים עליהו: °נ1'שו הל(ם השמני אשמנים, קציני אכלת' עדי אתיו 1 אליכם הסדים למשמעתי אקרא. אליכם כל עליז׳ גאזתי!!•«••% י ד• ז 1 > V- <ד 1• ״ 1 t v׳ י ״ * זיז• האספו משרתי עיושי ךצ(ני. תחת שרביט זעמי,יחסיו "אנכי אנכי אדיון צלמות, ואתם,עבדי חפצי טובתי, ישנת שלומים באה, .עת פקודה לשלם לאייש כמעשהו, ובכן לגמול פעל :דיכם מטריום חבייון עד עזתה באתי.“