Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 95

95 - ועי״ז נתבונן ג״כ גלגליהם וביאורם בפסוקי איוב ל״ו פסוק ב״ע טד qip הקפיעעל' יטו״ש ובמסכה הטניס ח׳ יעו״ש — . ולפי דרכינו נאמר שרמזו חז״ל גם בזה להסיפור מהוני שהגיס לטתו כלפי מטלה, ופרשו להפסוק "אף אס יבין מפלשי מב תשואוח סכמו" סכהו הוא המיס אשד לוח אלהים, בטרם שאמר "יהי אור", וככתוב "ויהי בשלם סוכו — (— ומטונחו בציון כי משם אלהים ה ופי ט — וכאמור —) , ואמר זאח נגל הקוסמי והובר׳ לילה, אן> אס יבינו למפרשי עב וכוי הן פרש עליו אורו וכוי * הלא הסתומי עין הללו לא יכלו לראות באור ציון, ובאמלו "יהי אור" פרש אח אורו טל המיס, ואור הזה, שכסה לשרש׳ הים — ומחו שרשי הים? התהום — מכת גס אותם בסנוורים, ומקטע אח רגליהון, להיות מהנופלים סתומי טין, ולא ידטו ולא יבינו נחשיכה יתהלכו - ושנה בדבריו עוד הפעם "על כפיס כסה אור וכוי " אף אם נראה לעין בשל העמוד ענן, הוא מכוסה מעיניהם ע״י האור — , "ויצוה עליה במפגיע" ורק ע״י המפגיע והמתפלל, היודה בהשכל וידוע אותו (— והיא השם ״ד' יראה" —) לפני מי הוא מתפלל, אז יצו עלית — , ״יגיד עליו רעו" ומי הוא רעו? הלוחש לחישות (גמלא שם—) ומי הוא הלוחש לחישות? היודע והמבין להקול דממה דקה אשר ד' נו, הנאה מצור ישראל מושל באדם, ומההוא לוחא דאתענד ק לא גאמלו יהי אור, ואיש כול כזה, שהוא בכול — , והכול בו — , ומושל ביראת אלהים — , בל העולם בולי כדאי הוא לו ונקרא דיע ובו (אבות פרק ששי —) התגר ונדבק ברעיון אין סוף הבורא 'ומבין לרעך ורע אביך. — ותרועת מלך גו — . ואיש ליע בזה יודע להיטיב בפיס —, בעין ״ד' ילאה" שראה את כל אשל עשה והנה טוב מאוד —. ״מקנה אף על עולה" ואמרו (חז״ל שם —) "ואם לחש ועלתה בידו ומנוס דעתו עליו מביא אן) לעולם", ומי לא ילאה בזה הרמיזה על מעשה.מוני, שהניא על נפשו, אןז המקנה — , והס האלפים והעיירים לבית אנעיפאעער ותלקינוס — ובאשר ינואר להלון נפנים שנהרג על ידם עבור זה. סיס? ה׳ (לזייעע 59). ד״ת א׳ ד׳ "המה היוצרים ויושבי נטעים וגדלת על המלך במלאכתו •פנו שם" ובנ״ל פרשה ח׳ איתא "עם המלך מלכי המלכים הקנ״ה ישבו נפשותן של צדיקים שבהם נמליך הקנ״ת ובלא את העולם", ובשבח קי״ד אמרו "מאי ננאין א״ל יוחנן אלו תלמידי.חכמים שעוסקין בבניינו של עולם בל ימיהם", והם המה היוצרים —, ב׳ בחומר ניד היוצר, כן בידם לעקור ולעקוב להוסיף ולגרוע ולדרוש, בהכתב והמכתב שנברא בין השמשות, נאש שחולה ע״ג אש לנינה, ולהפוך בחומר הדברים, (ע״ן סוטה ט״ז ואנוח פרק ח' משנה כ" א —), שנשחל פניהם מהאש שחורה, והעומדים להשתנות ולמות במק כל הגופים שחמת השמש, וננפחם ברוח הפנימי שבחולה להאש לבינה שתחת האש שחורה, המה חיים וקיימים, ונחלננו בלבנת הספיר, שחזו החוזים — נאור סיני ואור ציון — תחת רגל, ד׳ —, "ויושבי נטעים", והוא כדברי הנביא "איש יהודה נטע שעשועיו" והס המה היושב׳ נטעים והאשבלוח בבלם ד׳ צבאות בית ישראל — , ולהם הבסאוח למשפט כסאות לבית דוד, ואין ישיבה נעזרה שמנהרת מאור ציון, אלא למלבות בית דוד נטע שעשועיו, בי נאמת לק ע״י הנטיעה הזאת שפרה ולנה (חגיגה ג׳ ב׳ יעו״ש —) בקרן אורה, נתושף השם •לאה על העיר שלם, ונהנו את של זה נזה, ואת של זה בזה, לאמור ״מציון תצא תורה ודבר י' מירושלס", תמת שמלאשונח היחה פולה שלימה (— דבלים ככתבן —) נשלם, ודבל ד' במעשה בראשית יצא מציון —, "וגדלה עם המלך וכו'" וגנולם הוא עם המלך מלכו של עולם, ויראה כעין יראה, מת עיניו משוטטים בכל העולם, ולא לאת עמל בישראל כל זמן שתלועח (ריעות ומינה) המלך היתה נו, כך המת שעסקם נננין הגדר והגבול, עוסקים בתרועת המלך, נננין ותיקון כל העולם —, ויום בניות. הגדר לקן הימין — , כשיתגלה השם מימינו, שהוא פני אדם. וימין הזאת מקרבת לבל הנברא בצלמו, אז ירחק מק וגבול, נהתייצב גבולות ופירוד בני אדם — . ובהתנשאות לבנינו אל כפים — ועין בל אנוש יחזה מחזות הענן הקשור נהר ילאה — . ומחזות דניאל (ז' י״ג). שחזה בחזו וי לילה וארו עם ענני שמיא כנר א נש אתא וליה יהנ שלען ויקר ומלבו וכו' ושמעיה אמר (אנוח פ״א) "אהוב את המלאכה וכו׳ ודברו זת היתה ג״ב דבר בעתו, נגד הכיתות שמשלו בדורו, שתי בנות העלוקה (— יוצרי עמל עלי חוק וע״מ לקבל שלס —) האפקולסות והרשות, אשר רק נפש עמל עמלה למו והזהיר שמעי׳ נזה לתלמידיו שלא יהי' חלקם עמהם, אלא בהעושין מאהבה ועונדין מילאת — , ואיזהו המלאכה שיש בה אהבה תמידית, אתנח המקום ואהבת הבריות, והשם ״יראה" נו —, זיהו מלאכת מלכי המלכים לתיקו! ובנין העולם, כמלאכת נפשות הצדיקים מושל• ביראת