Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 94

נו' ו!״ל "ומיהו קשה דר״י אדל״י דהנא שנר מששה ימי נלאשית ננראו ונו׳ ולקמן פרק החליל אל״י נשעה שהרה דוד שיהין ונו׳ — ועיין נרש״י(שם נ״ג) שנהקשה ג״כ גוה ולפי דרניני למדני, שהשיתין מאומנותו הקנ״ה מששה ימי נלאשיה, היו נציין, אשל משם אלהים הופיע למלאהתו, לעשות מעפיהו נששה ימי נלאשיח, והשיחין שכלה דוד, היה המקדש, נגד מקום הנסכים, ואין פרן ואי! יוצאה, ואין צווחה ניניהם, ואדלנא קול שני רעים אנחנו שומעים. — . ונזה, נחנונן גס נדנריהס (העניה כ״ה נ'), א״ל אליעזר נשמנקנין אה המים נחג תהום אומר לחנירו אנע מימין קול שני ריעיס אני שומע, שנאמר תהום אל תהום קולא לקול צנורין א״ל לדידי חזי לי ההוא לודיא דמי׳ לעגלא תלתא ונו׳ והנ״ל, כי נרמז נזה האומנות של השיתין תחת המזנה שכלה דוד, ואשל חינר אותם דרך צנולות להשיתין מהל ציון אומנותן של הקנ״ה מששת ימי נלאשית והס הס הקול שני ליעים, כי עצת שלום היה נץ שניהם, נין צנורי תהום ציו! — שמיו ניד: מלכות נית דוד, ונכי דוד היו הנהנים שמה, לצור ישראל, שדינר נמו למשול נאדם ונין צינורי תהום המקדש — כ״ז שהיו החת ידי הנהנים, שלא שלחו נעוולתה ידיהם אסל כתל המדינית —, וע״כ כשהיו מנתכין מיס נחג, "יגיד עליו לעו ויצו עליה נמפגיע", לאמר ״אנע מימין" —. ולנה נאמרו (שם) ״לדידי חזי לי", נא לפרש דדן חנולס ואמר שהצינור המחנר אח השיתין הללו, היה נדמות שור או עגל שפלותה שפתיו, ושתה מתהום עילאה — מציון אשל משם אלהים הופיע —, ושפן אותם לתהום הסאה מירושלים, והוא התהום שכרה דוד —, "לתהומא עילאה א״ל חשול מימין" כי משם ליווה ד' אח הנלכה סייס עד העולם, ומשם יד׳ן עמים יחן אוכל למנניר —, "לתהומא תהאה א״ל אנע מימין", כי מחערוחא דלתתא ינוא מעלותא דלעולא —, וסמן אח דנליו על הקרא "הנצנים נלאו נאלן עת הזמיר הגיע וקול סתור נשמע נארצינו" (—ועיין נלש״י ומהלש״א שמה—), ולפי דרכינו נאמר, מקרא זה נוקג ויולד (—לתור הזה—) עד התהום —. ועוד זאת נ״ל, נ׳ אותיות אהנת שני ליעים הללו — אהנת ציון וחינה ירושלים זה לזה — נימי דוד ושלמה, ניכלנהאותיות השם "ירו יראה", שהוסיפו על השם שלם, בי נראשונה, נקרא לק תל ציון מאנלהם, נשם "ילאה" ע״ש כי מציון מוכלל יופי אלהים הופיע, והעיר •נוסי היה נקרא נימי שם נן נח נשם ״שלם" (— עיין נ״ל שם —), כי נעלם שהתחילו לקרוא נשס ד', היו חושני!, אחרי שרוח אלהים — שהיו מרחפת על פני המיס — השלים את מלאכתו, נששת ימי נראשית, עז נ את תשואות מי סוכתוד ונעשה .״אל מליון" והשמים ל״ד והארון ניתן לנג׳ אדם —, ועד צדק (— רצוני, ע, ״מלכי צדק" —,) ישונ משפט —, ואחריו כל ישרי לנ — ישלם מסוכת שלם —, ונגד צדוקים כאלה, מניח חשמונאי, אמר הנניא (מיכה ז' פסוק ד׳ —) "ישלם מסוכה —, . . . ומעת שכנש דוד למצודת ציון, נתחנר ההל להעיר, כשנת אתים גם יחד, ונשם אחל נתכנו ע״ש שניהם — ילאה שלם — ילושלס, כ׳ מפתה היתה "עיר שסונלה לה יחדיו" —, ומן מעונו נציין, עגני ד׳ בת מראשית השנה עד אחרית השנה, (— עיין תוספתא נלכוח פ״א, אתה נאמר שמה על הפסוק, ויהי נשלם סובו וכו׳ יעו״ש ותתבונן נדנל׳ ודבריהם, ולעת מצוא יבואו עוד דברינו נזה — .) ולא יגרע גם מהצדיק האמיתי אח עינו, כל זמן שעצת שלום היה נין שניהם —. וננ״ר על הפסוק (שם) "וירא את המקום מרחוק ונו׳ מה ראה ענן קשור נה וכו׳“, כי שמת נמצא המפתח של גשמים שניד הקנ״ה. וגם האור ציון, שניסה מעיני העשרים דולות שהיו מלפניו, את העמוד ענן ביום, כי מעת שפרש עליו (— עיין איוב ל״ו. ולסלון יניא דברינו נזה —) אורי, דנו ונדונו נו, שעזב ד' אח תשואות מי סוכתו — וכאמור — . אנרהם נתרפא גאול הזה, ולאה, כי העמוד ענן קשור נו — , ודי הלן לפניו נעמוד הענן ביום, לאיר ציון אשל מעונתו שמה — ודברים חללו אתיו ג״כ כמאמרם "כל פעולות טונות ישועות ונחמות שעתיד הקנה לימן לישראל איננו אלא מליון וכו' -- , והס הם דנל׳ ר׳ עקינא, לפי נוסחת התוקפחא (— סוכה ספ״ג יעו"ש ונל״ה ט״ז —) "אמר ל״ע וכו׳ הנא ניסון המיס נחג נדי שיתברכו עלין גשמים ואומר והיה אשל לא יעלה ממשפחות האין לירושלים להשתהות למלן ד' צבאות ולא עליתם יהיו הגשם ואס משפחת מצרים לא תעלה לא נאה ולא עליתם" — , ואן! שמצרים לא למטר השמים תשתה, רק הנילוס משקה אוחו, נכ״ז גס תהום חתאה לא יניע את מימיו אס קול שני ליעיס לא נאה — .