Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 93

להרתיח הפרש והעצמות, —, ובנפחם ברוחם היורדה למטה, (— באש הקנאה —) אמור נא נס אמה מה המולה? , הלא צסוחם —. ושאלהו בסימן השאלה טל הדינור "בימיהם" נכ״י 27 ז״עע 41, ע״ז נאמרו הדברים מכבר, סתם מקש! ע״ה. ט״ן יומא נ״א ומלאה כי רק בימיהם בימי ביס שני שהקרינו לשלקן גבוהה אח המשחת (מלאכי אי) — אבל בימי ניס ראשו! אכל אש המזבח מהבליאים והשמי׳נים הטול׳! על שלחן מלכים וע״כ אמרו (שם) שבימי בית ראשון היסה אש המזבח רבוצה כארי —. ובשמשו בתנא חלף — הגא שאינו הולממו — נתחלף לו ב#שנת הלילה האיש באשה וילד נפל אשת בל מזו שמש, לאמור על הניח יוק׳ שכינו עצמם נהשס "איש׳ כלת" לפי ביאורי (בכ״< שם), אמר הוא שאמרתי שכינו עצמם נשם נשים וכלות ושמשש כוחם כנקיבה —, היש לך חילשות דעת כזאת? ומה יענה לזה יב״א? הכי ימצא גס נזה'את דמותו? — ולחפאות עלי דברים אשר לא דברתי ולא עלתה אל לבי — ועל מנקרים כאלה אמרו בהמשנה (מ״ק וי) צדי! את האישות וכוי—- ועתה אחה ידידי אחי בדעתך אותי, כי מעולם לא רדפתי אחר הרבנות, ולא התוועדת׳ לרשות, ורק מאהבתי את מלאכתי, מלחת המים, מים שאין להם סוף, והארוכה מארק מידתה, שמתי נ!שי בכפי לשונו במים האדירים האלה מים אשר נא יעבר —, ואחרי כל החפלות ליוצרי וקוני המאיר את עיני, אני מתפלל שלשה פעמים בכל יום, בכוונה ושים לב, את התפילה "אלה׳ נצור לשוני מרע וכוי ונפשי כעפר לכול תהי' וכוי" ונתפלות סוני (— נגד הרקינוש ואנשיו שציווה לו לקלל אח הכהנים שהיו נפנים —, ואשל לא שלחו נעוולתת ידיהם —.) ״יקללו המה ואתה תברך" —. וגם אתה אח׳ עזור נא ל׳ נתפלחך לבל אשכל ולא ׳כשלו בי אסלים — . וגם הודיעני נא את משפטך — בלי משאות פנים — על מאמרי "בית אשמונאין" נהצוסה להמגיד, משנה העברי ושנה זו, ועל פרקי "אגדה נדרשת" שיצאו לע״ע לאור בכוכבי יצחק מחברת 26, 27, ובקבוצת חכמים מסברת א' —. ועל מכתבי זה. שהוא כמו נוספות לכל המאמרים הנ״ל - דברי אחיך אוהבך נאמת ולב תמים מצפה לתשובתך ומשפטך שלמהפרענקעל. שייר לסימן ד׳ (ז׳יטע 57). שמואל ב׳ ק׳ ה׳ פ׳ ו׳ עד יי ונד״ה ק׳ ׳"א פקוק ה׳ יעו״ש, והנ״ל כי הצנוריס הללו להמשכת המים מגיחון, מתחת לארק, היו מעשת ידי אומן מופלא משנות קדם, והיו הולכין בדרך עקלתון, שלא יתוודע לעיני העם מקום מוצא המים, וגם צלמי הצנוריס שעמדו על ראש ההר היו בתמונת טורים ופסחים, להורות כ• לא יתראו בעין אדם, וגס רגל אדם לה ימצא נתיבותיה , ועוד זאת'יוכל להיות •שהיה נכח הצנוריס ( ע״י מלאכת מעכאניקעס —) לעוור ולקטע עיני ודגל* דלא אומן להם, ונוגע במו - והם חם הטורים והפסחים, שבטחו נמו יושבי יניס, שלא יוכל דוד לבוא הנח, רק אסר הסירם —, ואולי היה בכוח הצנורים הללו לשטוף גם מים רבים על ראשי האנשים העומדים ממטה, ויתינו לעלות בראש - , וכפי המבואר ביהושע (ט״ו פ' ס״ג ובשופטים קי א', פי ח', כ״א) כבש, בני יהודה ובנימין לירושלים רק לא יכלו להורישם מן המצודה וישב היבוסי את בני יהודה ובנימין בירושלם, והוא הדבר אשר דברתי, כ׳ יראו להשטף מיס רבים, וע״כ עשו שלום, ובני המצודה הספיקו ליושב׳ ’יושלם עם מיס, שהיו מקלחים מן הצמדים בראש התר והמצודה, והצנורים בתמונת טורים ופסחים, היו ׳ לערבו! לאנשי ׳בוס נגד הצמאים והעורגיס לאפיקי מים ויראים משטף מים רבים שלא יגיע אליהם — , וע״כ התחכם דוד נגדם, ובתחבולות עשה עמהס מלקמה, להביא בראשונה תחת ידו את מוצא המיס —, ואמר "כל מכה יבוסי (- והוא השומר והאומן להצנוריס ,) ויגע בצמר ואת הפסחים ואת הגיורים בראשונה (מילת בראשונה כתוב בד״ה ׳עו״ש) יהי' לראם ושר" —, כ׳ הכול היו תלוי בראשונה מזה — , ובמדרש אמרו "מה עשה יואב הלך והניאו ברוש אחד רענן וקבעו בצי החומה וכסף ראשו שהיה רך ואחז נו דוד וקפן יואב וכוי ונחלה בברוש ודלג על החומה וכוי", ומחמת ב׳ לא היה יכול להביא את המצודה במצור, כירך עורכי המלחמה, ע״כ נתן את נפשו ע״ז, ועשה את מעשיהו נחפזו, ולא מלק כנוי לדוד נאשר עשה ברבת בני עמו; וגם פה לא לכד יואב רק מצודת המים, הטורים והפסחים, אבל כבישת ציון היה טי" דוד ונקראת ״עיר דוד" —. ומעהה נחזה אצן אה דברי חז״ל בצמר׳ ציון, ולפענ״י רק למו התכוון ר' יוחנן נאמרר (סוכה מ״ע) "שיחין מששת ימי בראשית נבראו שנאמר ונוי ממשה ידי אמן מעשה ידי אומנתו של הקב״ס" —, ובזה יתורץ קושיות חי״ס י״ה "אל חקרי בראשית