Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 92

92 לגבם באש לגינה, מלננת הספ:ר שחזו חיוו! מליו — ומאבן ספיר דמות כסא שמזה יחזקאל דת בזאת ניחן ל«ו, וגס מים לבים, מי מלא, מי שיבעל, הנותנת שמיה שלא כיח ימינו — , לא יוכל לכנוס לשפי אש האהבה, מלוח לבבם, אל דתם —, והפטיש יפוצ׳ן והקין ישבל ואבן הספיר לא יזוז ממקומו —, ,אן! חובב עמים", כי דח הזאת יסודה מהאותיות מעשה בראשית, מחוקות שמים ואלן וזה קפל סולדות אדם הוא כלל מול בתולה, ב׳ לקן הימין —, יהיו שימה נפי כל שקפל מורה הזאת הוא הוא הספר חיים, והלקח שוב, לבל חולדות אדם ה נ בלא בצלמו —, ,כל קיושיו ביק¬ (— יד הימין המקרבת לכל אדם במידת הלחמים —), ,והם תוכו למלין", להתוודעות והתגלית תליכוא אל בקודש — על האבן אבן בחן פינת יקרת מוקד מיסד - "ישא מדבלחין", כי לוח ל דינר בם ומלחו על לשונם — והוא במאמרם "עפ״י הדברים האלה כרתי עמן נריח מלמד שהדברים שנפה חביבים מן תבמב" ני הדברים שנפה המה העתקה מנקרת צור לבבם ו מה נשמח חיים אשל נפח ד' יראה , ואשר חלק מכבודו ליליאיו — , וביום שידבר בת איש הרוח לחבל רוסו אשר;תנכל ונתבשל לאור ליון - לי־-כמב והמכתב שנבראת נין השמשות הוא הוא הנותן בת לוח חיים ונקראת על שמו (-- בי אלמלא הוא לא היסח מעלתה יסירה משאלי הדגלים שנבראו נין השמשות -,), ולומד חורה כמשה לנינו (חמולה ע״ו נ' יעו״ש -) והלבתו הוא הלבה למשה מסיני — כי נם הלכתו נאה מחזיונו בהליכות אל בקודש —, "תורה ציוה לנו משת מאורסה (לפי קריאת חזי׳ ל נינוח נ״ז סנהדרין נ״ע —) קהלת יעקב" התורה הכתובה נאש שחולה ע״ג אם לנינה, היא כעאולסה לקהלת יעקב והאשכול שכל היול נו' נקרא גם נשם ,אשככה" איש כלה, והוא ימשול בה, בבואו עליה לגלות פניה כהלכה, הליכות אל בקודש —, ואלמלא חאשכלות ׳אישי התורה והסכמה הנמשלת לאשה יפה אשת נעורים איילת אהבים יעלה סן - , שהסירו לבוש השחרות ממנה, היה נשסל פני הדור, מהאש שחורה, כפני הצדוקים והביחוסין והחמורים, שלקחו לכל הדברים ככתבן ויצאו נזה נגד פניהם — פני אדם .ונגד — מידת הרחמים שהיא לימין ד' - , לשמאל שהוא פני השור (יחזקאל א') ומידת הדין , ונגדרם וסייגם, בנו גדלות לנהמות) ויש ח אדם וישפל איש בריחם היורדת למטה — , ונפשית להם סמא דמותא לבל'להתחשב בין בני אדם, רק נין הבהמות השורים והחמורים — , וכמאמרם (שבת פ״ס) "למיימינים בה סמא דחייא למשמאילים בה סמא דמוחא", כי מהשמאל יצא להם החוקים לא עונים, אשל לא יחיו נמו, עם פני אדם נצלם אלהים חיים אבל המיימינים בה׳ בצלם דמות תבניתו חית יחיה בחוקי ד׳ וכאמור ,ויהי נישרון מלך נהתאסן! לאשי עם יחד שבעי ישראל" ומפרש נזה את דבליו, אימתי לאש הדור כל הדור, המלן והאשכול —, ״גהסאסן! ראשי עם ובו׳" ורוחו הוא קינצן - לזה נאה השם ׳מלן לישרון, אבל לא בממשלתו בממשלה בלחי מוגבלת — . ומעתה ידידי אחי הנני לשוב אליך בתשובת דבלי מכתבן, בדבר העתקת המאמרים הקטנים ששלחתי נחפזי זה כבל לינ״א, קשה עלי מאוד העתקתם מחדש, כי דרכי מאז הוא, לרשום יום יום על הגליון דבלי רעיוני בעלבוני', כפי סדר תלדותם, וכאשר יעלה ברצוני לעשות איזה מאמר או מכתב שלם מענין אחד, הנני מלקט מהגליונוח, ועל שם זעל■ שם, ומלקועיס הללו, ומהדברים שנתחדשו לי נעת כתבי ׳נברא המאמר, ועתה קשה עלי עחיקא מחדתא, אן אחל כ״ז אראה להתאמן לעשות לצונן, ובאיזה ימים אשלח לידן ההעתקה גם מזה, והרשות נידן להוציא אותם לאור באיזה מקום שתרצה. ועתה באתי לסין! מכתבן, מאוד צל לי להלבין פני האדמוני, וגמרא גמר זמורתא תהא, ומי •חן והיה בל המלגלגים מנקרים, פוסחים כאלה, אשל אין ניכלתס לברוח גם מנשיכת תשנ״ד תלמודי, הנוקם ונועד כנחש —, ולולי בי נשאתי פניך — נאמלך כי עוד נמצא אנשים כמותו, שלא מצאו רגליהם בינרי —, לא הייתי משיב לפרש דבלים המפורשים באר היעב , ליודע ספר לבוא נו פנימה, ואלה אשר לא ידעו להספר לק מהשער הסגורה לפניהם, ומהשקפה ראשונה נהאש שחורה, באספקלריה שאינה מאירה, גס פירוש לפירוש לא יתלבן הדברים ויהי׳ בעיניהם בקשר חתום — אן למענן הנני להשיב בקיצור. לצנותו ופליאתו על תיבת ״רותחת" בדברי ר"פ (עירוני; כ״א —) לפי ביאורי בכוכבי יצחק העפנו 27 — אלמלא עינו הגבוהה למאס בחלקו, ואלמלא גונה אפו, היה מליח ודאין גם במופלא ומנוקה כזה שנפל בגורל המלגלג, כי האלילים באפם ונעקם, על נרי אדם, שנפל בגורלם הנשל, ולהם הפרש, נמנו וגנזו לעצמם, את האש למען לא יהיו־ לבני אדם נמה לנשל הבשל, והנה ר״פ בדמותו את המלגלג להאל׳ל׳ס, יפה אמר ״שנידין בפרש רותחת" כי כל האם - אש סמל. הקנאה — נשאר אצלם