Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 91

91 שישראל *ושנץ לפגי הקנ״ה כהלמיר לפגי רגו ומנרכים כל פרשה ופרשה למה נכתנה וגי'״ <עו״ש ומראה שגובל לכלול אס דגדגו נהון דנדהס — וכי עד מחה נהסתרת השס ״יראה" ולא נהשס שננסג, נקרא — אז גם ההורה היסה כסוגה לפניו נאש שהורה ע״ג אש לנינה (רש״י גרבה ועיין נירושלמ׳ שקלים■ פרק ששי הלכה א' —) והאש שחורה הזאה, השחיר פני הצדוקים והנימוסים והסמויים, לגל לראוה נהאש לנינה,!לננס הספיר, שחזו החוזים סחה רגלי ד׳ ונהשגלוס השכינה לאור סיני בנמינס התורה ונשחרוס פניתם ראו נהסוקים לא טונים ומשפעים לא יחיו נמו שמנגחים כי מורא — ויוכה שער —. ואודני דשמע זמרא ( - נשנס הכסג —) נעקר ונגז מיני' — , וע״כ יצאו לסרגיס רעה, ונתנו על קרן השור שאץ להם חלק נאלוק ישראל ונגדם אמר הנעים זמירות ״היחנרך כסא הוות וכוי" — והנביא מינה אמד יום לננות גדרץ ונו' כי אז יחנרך הכסא והשם שלם — נתשם ירושלים — יראה שלם ״והיה עינך רואות את מורץ ולא ׳«ן! עוד מורץ" - ו׳ הגרר ויתלנן המורה על מת שנכתנה, והוא, האש לנינה — . "וכן הוא אומר כי ליושנים לפני ד׳ יהיו סמרה ואתננה" — והם הם כדנרי אטיגניס "אל תהיו כענדים המשמשים אח הרג טל מנת לקנל סרק וכו׳ ותהא מורא שמים עליכם" — והוא הוא היראה שמיס נעץ י' יראה — , והאוחיוח "מורא" הם המת אותיות "מאור", והמאור שנה מאזור אל "לקח טוג — ונאור פני מלן סייס, וגליתי היתה אתו החיים והשלום — ואתנם לו דיכאני —. ומפני שמו — י' ילאה — ניחת הוא —. ויש לתאליך הלנה הלנה נזה אך נס אנוכי יראתי פן אצא מדגלי, ותגנול שגנלת׳ לעצמי נדנד הראשונים, ועוד חזון למועד —. ומעתה נשוב לעניננו, לדנד הנעים זמירות על יוצרי עמל עלי חוק — שכהונה נאש שחורת, והננלאת נין השמשות, ואשל ממנה התחילה שלשה משמורות הלילה (עיין כונני יצחק הטפט 27!״טע 40—) —, האומר (שם) "יגולו על נפש צדיק וכו׳". והוא הצדיק האמיתי הנאחז ונדנק נצדיקו של עולם, צדיק יסוד עולם —, ועל עמוד זה העולם עומד, כי הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו, והצדיק האמיתי הזה שתלועת מלן נו ונקלא דע אוהג את המקום וכו' (אנות פרק ששי —). הוא הצדיק מושל נילאת אלהים ממקומו — ע"׳ אור ציון — , ולחקיד לוחשי לחישות כאלה ניתן הכח לנעל הגזירות — היינו הגזירות לפי דעת הד״ג׳ גזירות סתומי עץ —, וע״כ גודו עליו, נקראם לו ״אשכול הכופל נגררות - , "ודם נקי ירשיעו" ולפי דעתי נרמז פה המעשה ינחוני הצדיק והחסיד האמיתי, שהרגו אוחו אנשי אנעיפאעעל ותרקיניס — נאמרם עליו שהגיס לעתו — , ונשא את לגנו אל כפים - , אל אל גשמים — (— ולולי כי יראתי מאגודות המנקרים המשחקים הייתי אומר שגס מיכה נאמרו אנד חקיד מן האיץ וכו' כולם לדמים יארוג, ונו' על הרע כפים להעיג וכר רמז נחזיונו להמעשת מחוגי שדרשו עליו (נתעניח ס' יעו״ש ונניאוד לזה נקימן ד׳ -—) את הפקוקים "על כפים פרש אור ויצו עליה נמפגיע יגיד עליו רעו" כי הוא נמשג כדע להיטיג את הכפים ׳—.) — . ונהפקוק "ויסב עליהם את אונס ונלעתם יצמיתם וכו'" •צאו גני אס!) נזה. נגד משמורת יהודנ "ממידה למידה", לאמור אתה ד׳ לעולם תשב כקאן ללול ודור" —, ואן) "שנטלו האשכלות והנ״ד בקלן אורה" ממידה למידה לא נעל, יישב וימדד להם - במידתם —, ועל דאטפת לכרם ישראל ואת ניח מכני ואח מוני נהתחנלן עם נחאלום, ובהקימן סננית אניות מחענות הנשקפות על פני הים, על קרנות קניות נ׳ ת מנני.(דנה"י לנ״ח קפיטעל 13 פקוק 28 —) ינופץ — נת אדום —, וכדברי משלי "עין תלעג לאב וכו׳ יקרוה עורג׳ נחל" וקו!) מטיפיך יטוסו[ מהרומים ונדנד ׳רמי' (איכה ד') ״שישי ושמחי נת אדום (י - ונמדרש איכה "זו קיסלץ" והוא צעזארע בנץ הורדוס האדומי שננה אותה נכלילח •ופי לעיר סון> הים —) גס עלץ חענל כוס תשכלי ותתערי" וגס יחזקאל אמר נגדו: דם רדפת ודם ירדפך —, ועוד .זאת נ״ל, נקפולם מאמירת השילה נהפקוק "וישב עליהם את אונס וכו' נמשמולה של ׳הוליב, בחורבן ראשון ושני התכוונו לחורבן ראשון מפולמוס של פוממ״ם ואילן, עד שכבש הורדוק האדומי מטעם הרומים —, ואורנן השני הוא ח ורנן שע״י טיטיס, ונפלמוס הראשון עשו החנידם והלוים מתחילת שלום עם הוריוס, ושריו על נקמתם מנ״ח ~, וגס בפולמוס השג• מצאנו, שהיה שנאת גדולה נין הקנאים ואגדפס השני וביתו שהיו משארות נ״ח מצד אמם. ומדברי סז״ל ועל ברכיהם ודרכיהם למדתי לביאור הפקוק׳ ברכת, ונאמר, אמרי שחשב בל תופעות, חשב גס הופעת "ד׳ יראה" לימות המשיח, והוא הופעתו מציון ואמר "מימינו אש דת למו וכוי* מימין מושל באדם נצלם אלהיס, והארוחה על לוח