Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 90

90 אשר לא חוגי — והיא סיבר «סס, ביחס, וכסאס יעגלי עמים לבית ומשכן י' —. ו«*• ספר היצירה הזאת בראו עגלא הלסא (— והוא עגלי עמים אלפי אדום, מלך לשדה נעבד — .) זפריט־ שפחיו, ומשמר, על הכסא הווח — . כי אז יאמרו בגויס "הגדיל ל לעשוה עם אלה", המה סבירים שהגדיל ל לעשוח עמהם, לא כן "הגדיל ד׳ לעשוח ממנו — , ויושג בשמים ישחק גס עלימו, כ׳ אצבע אלהים זה, הגיא גם עליהם מכח מצרים — וכאמור ופיהו "ה:סנרך ,כי,?" הלא סב,רם הוא רק מינור שמביא ליד׳ שחוק, וחבור עצבים, מעצביה ועמל לההוגה ועמלים בחוקיהם (סימן הי). הנגדרה מחדק ומשונה, ואשנלוח מרירות למו הנטועים על מ׳ עיגער מ* מלא משלחי רגל השוד והחמיר וחזיר מיער — . והנביא (מיכה זי) אמד נגדם יום לגנוח גדרין יום ההוא ירחק חוק —. כ׳ כל עצמן של גדליהס לכרמם, לא עשוין רק למען בל ’כלסמנה חזיר מיער השוד והחמור, — וגדר וחקנח הסבירים - ברוח ד'— הוא לבל לגדל חזירים ובהמה דקה באין ישראל ועוד זאח מגדרן, לבל לעייל להר ל — לשבח בשבח חחכמוני — בלא בר לבב ונקי כפים, ומי שלא ראה אח אור ציון מימיו, ואינו בדרן ארן ויראה שמים — , והס אלה שחומי עין שלא יכלו לקר,־ה נהאוחיוח הפורחין סליהם באויר מששה ימי בראשית, מעה הופעת אלהיס מציון — . וגס גירו עבור עין התלויה, והס הצנועים, והפיסחיס על שחי הסעיפים, כי עור והיסח לא יבוא אל ביתם וגדר הזה הוא הגביל שגבלו האבות הראשונים, אברהם ויצחק, בינם ונין הנערים, שלא ראו אח המקום מרחוק (וכמירשם שם —) — . אבל אתה! מעח שנאו היוצר׳ עמל עלי חוק, שפשעו לחכתנות אור מהתורה , אז אנשי גבול הללו, פרצו ונצתו להמר והגבול, ונגרשם משם, אלה שנחכנו י מהם נשם "אשכול הכופר", כי אין לו אמונה צדוקים נ־ ספר דגזרחא, גרשו גס להכסאוח למשפע כסאות לבית דוד ״שהיו ממנין זקנים (— עיין מדרש רות וירושלמי כחובות פרק והלכה א'—) בבתי המשתאות שלהן, שהיה מיין המשומר בענביו מששת ימי בראשית —, ואשכלות העונים והבכורים הדובב לשפתי ׳שינים, בחיבור ריחא שכל ישראל בו, לרוח מי שהכל שלו —, ומשנעלה סנהדרין ואשכלוח האלה, ותחחיהם באו הכרם זלות לבני אדם, ,דגמי ודבקי׳" (— ע״ן סוטה מ״ח א') רצוני, אלת שנחכנו נשם "מכת פרושים", ואלה שכחנו על קרן השור שאין להם. סלק באלוקי ישראל — והס המה נ״י של היקינוס והורדוס — . אז שנו סכמי האמת במשנת הראשונה "משבטלה סנהדרין בעל תשיר בבתי משתאות" שירי שמחה משיר׳ ציון — , נקראם עם הנעים זמירות ״אין נשיר את שיר י' — שירי ציון — על אדמת נכר —, "ומגד׳ וינקי׳ שרי" כי תם המה השירי חוגה ששרו בני אסן> נגד מנגדיהם ובקרם "ויגליא' אסור" רצוני שירי הענדנין; המעניין יס״פין לעור העגל, למען לעשות ממנו שעוסין לנחמה (— עיין תוספתא ידים —), שיר בזה בשבח הנתב, א• אתת רשאי לאמרו נעל פה —, כי יהי׳ נראה כמודה להמנל׳ עולם, שאי אתה רשאי להרהר אחר• היוצר׳ עמל עלי חוק, תמת שהמלאך שישב בגרון בלעם, הכריח אותו זה כנר להודות לנו, נאמרו (במדבר כ״ג) "ולא ראה עמל בישראל ד' אלהיו עמו ותרועת מלן גו", וסנורא דא, בריעות וחינה, מחבר מבלי עמל ויגיעה, את כל ישראל כסבירים, לכסא ד' וחוקותיו,שבהם חקק את כסאו - והוא, השמים והאין ומליאם —, וכמירשש "אם בחקותי תלכו חוקות שנהם חקקתי שמים וארן חוקות שבהם חקקתי את הירח חוקות שבהם חקקתי את הים חוקות שנהם חקקתי את התהום" — . וגס יחזקאל אמר ״ונתת׳ רוחי בכם ועשיתי את אשר בחוקי תלכו" — . כ׳ אז ירחק מק עקל מחיק ומסוכה בגירות לנהמות מהבונים בימי הנינים (— מיעעעליאלעער —) , וישיבו לרוח האדם העולה למעלה, לחוקי ימי בראשית. אשר רוח אלהיס חיים מתהלן נמו לרוח היום — ואשר מוני מילה נסב לה מן תמן —, ובעת שיקים אשכול כזה שכל הדור נו ״יום ההוא ועדיך יבוא למני אשור ובו׳" כי אליו גויס ׳דרושו מה סעל אל - וגם הנביא לגדם, והמלאך שישב בגרונו, נע״ב הודו, שגם המה לא יכלו לכנוס למחיצת "צדיק מושל יראה אלהים", ני ממשלח צדיק וחכם אמיתי, וראייתו במעשה בראשית, הוא נעץ יראת אלהים, שיאה אחר הופעתו מציון, את כל אשר עשה והנה עוג מאוד —, וגס הוא נצפ״חו בעין צור לבבו, וחלקי מציר ישראל מושל ושוכן באדם — הוא רואה נעץ י' יראה", «סין- עולם ועיסופו, הפעולות שפעל, ואשר עתיד לפעול —, ונלקחו משם הדברים, הם.המה הלקח טוב, לנרי גס לחוקי התורה, ולהשוות אותם עם חוקי שמים וארן, להתוודע ולהגלות לעץ נול, שספרי התורה הזאת, הוא הוא ספר תולדות אדם —, וכמדישס על הפסוק "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל^ראחה״עינו