Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 89

89 ילתתא לרומא דלעילא , לנות עליהם רות השיר, והיו ,מתנבאים ליי המלך, במלגות שמים, ומלכות בית דוד — , וגם ראיתי שמה להגעיש — אות ודגל בית מכני (עיין — תערל־שעלד באני 1 זייעע 260 —.) — . שהיה נוקף ומכת בירושלים — על שתמי העם, לעורר את הישינים —, כשהיה חל, מועד ואשישת האשכלות הסכמים והזקנים, לקחת עצת מפיהם, ולשאול על דא מאי ועל דא מאי, ,—, ונחזיונ׳ ראיתי, ביאת ’יחנן כ״ג הצדוקי" ושאגתו בשדה יער, נקרב מועדי אל שמעתי, וחוליות שאגתו, היתת בה קול (— עיין שועה ל״ג א׳ —.) מגואלת נימים, (והנעים זמירות משלת וימחה לבת קול חוטני עך יער, המניא בסבך ען קידומות —), צווחת ואומרת, נצמו טלי׳ — ושמו אותותס אותות, לאמור אנוכי ולא יהיו לן, ושרפו (— הוא ואביו ונינם יחד —,) כל מועדי אל בארך. וביטל את המעוררין והנוקפין, ואת תפשיט —, כי "בימיו אין צריך לשאול מל דא מאי ודא מאי" — . כי נמשלו בממשלה בלתי מגבלת, והוא נאחד, מי ׳ישיבנו —, - יעשנעלת השנהירין נעל השיר (משנה שועה מ״ח ׳עו״ש —.) מבני י אשף ג״כ כי מי שסמק להחבריס ממק גם להלוים, - ובאמור — , וגם באין' בתי משתאות ליין האשכלות הדובב שפתי ׳שינים, ממילא נטלו המתנבאים נשיר, ומעוררין להישינים —. ואס כי נטלו שיר׳ שמחה בנבל וכנור, השאירו לנו, המשוררים על יד אשף, שירי תיגה לזכר נתיצת ציון, ונעילת השנהדרין, והמתנבאים ליד המלך, ואחד מהשיר׳ תוגה הללו, הוא הקפיעעל ע״ד — , אשר משם ומדברי מז״ל ראינו לכל החזיון הזה ובמדרש אמרו "אין עוד נביא וכו׳ וכן הוא אומר כי רחק ממני מנחם", והוא בדברינו (כוכבי יצחק .23 זייטע 31 —.) וכמאמרם (ב״ר צ״ס) שמנחם הי׳ מן דאשף שהתנבא ליד הייל1 —. וסיים הנעים זמירות (שם) "קומה אלהים רינת ריבך ובו' (נגד בני יהורע) ־ אל תשכח קול צוררך וכו'-. ונגד נעילת תאשכלות קראו נגדם על יד אשף (תה לים פ') "רועה ישראל ובו' עוררה את גבורתן וכו׳ גפן מעצרים תסיע ונו' —, יכרקמנה חזיר מיער וכוי" — , וחז״ל דרשו להעין תלויה על ניס חשמונאי —, נאמרם "זנו מיאור כשם שאין חיות הים שולטות ביבשה-כך אין פולעין בך", והוא נגד צור ורום שנמשלה לחית הים, כ״ז 5יזהו ישראל — בארך הנגב וביבשה (עיין במאמרי אוח אשמדאי בכ״י ה' 21 —) יהוה מסייעתם צור נימי דוד ותחילת ימי שלמה —, ורום בימי •הודה המכבי —, "ואם לאו מן יער", כאשר לא זכו ונ״ח הרימו לקרנס מצד הר הבית שנקראת יער בכתוב "מצאנוה בשדי •ער" אז "מן חייתא דחורשא", כי בהקימם את פלעונם ניער מסרו 'נייתא לשנאייא — ובמביא למעלה, בסבך עך, קדרומות, בי מי ששלט בנאייס, משל נהנית, ובאריש, 'הוא החרב והקרדום מל סנן עך מהיער, ונתרימם אח פעמי המישל מל הר הבית זאת היחס למשאות נצח ,,כל הרע אויב בקודש" — ירע ירוע כי ערב יי — , (ועיין במאמרו נ״ח פרק ד׳ נתצופה להמגיד שנה חמישית זייעע 302) , "וישב עליהם אח אונס וברעתם יצמיתם* — , וחז״ל ספרו (ערכין ׳"א תענית ב״ע ובירושלמי שס) "כשחרב נהמ״ק ערב ת״ב ומוצאי שנח היה ומשמרתה של יתוריב היחס והלוים אומרים שירה ומה שידה היו אומרים וישב עליהם אם אונם וברעתם יצמיתם וכו‘“ ועיין בגמרא והירושלמי ירש"׳ ומיס' שם, האומרים שהשירה הזאת לא היתה מענין היום רק הפסוק הזה נפל בפומייהו יעו״ש . ולפי דרכינו נאמר כי בכוונה שמו חכמינו — שידעו לכל הדברים לאמימתן — , אח השיר נקמת הזה, נסי הלוים, על משמרתו של יהוריב, שהיו מן דאסף — כי במחלקת המשמרת ׳(נימי דוד ושמואל) להכהניס והלויס יצא הגורל הראשון ממשמרת מול משמרת, משמרת הכהונה ליהוריב, ולעומתם משמרת הלויס "לאסף ליוסף בן אסף" והוא היה ראש משמרת הלוים ויהוריב ראש משמרת הבהנים, כמבואר כ״ז בד״ה א׳ ק׳ ב״ד פ׳ ז׳, וק׳ כ״ה פ׳ ט' — , ובני אסף הללו היו ג"כ מהמתננאים ליד המלך — מלבות שמים ומלכות בית דוד — נאור ציון, אשר משם אלתים תופיע, וע״כ כשנתנעל ע״י בני ׳היריב ציון, ובל הדברים הנאמרים בה, אשר בתוכן גם המעוררין נשיר וכאמור — . אז יצאו גם המה נגד פניהם, נשיר נקמה —, (תהילים צ״ד) מהופעת אל נקמות, והתנשאות שופע הארך להשב גמול אל גאים - גיא ראש שמנים — שהשפילו את מעונתו, והשופעים והמתנבאים ברוחו —, ובהשסוק (שם כי) ״היחברך כסא הוות יוצר עמל עלי חוק" התכוון ג״נ למו, שענעתם היו ״חבר היהודים", והמה ונ״ד דנו מספר דגזרתא —, והפכו כחומר חותם, רצוני, חותם האמת, הטוב והישר, נצלם אלהים מששת ימי בראשית שבתון החוקים, מהמכתב והכתב שנברא נין השמשות (— אבות פרק ה') מאצבע אלהים, נתהפך אצליהם בחומר ניד היוצר — . לצור ממנו נייר על פי החכמים — , ועמל עלי חוק — , ולחבר את 12