Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 87

87 קבע להם ובפולק מול מעל צוארו (מה) נעס אצא השדה, כי אלינה בנעלים, על המישול הגדול בנאוה דשא עומד אנכי כנקודה קטנה נהנליאה הגדולה . הלקיע הנטוי י על לאשי הוא ביה הפלה לכל העמיס, היכל הקודם נו אכבד, שדי סלוח על הלוחות שמים. אנוכי ה' אלהיך, לא יהיה לך אלהיס אחדים על פני ושאל דבליו הקדושים. — ואנכי אפול על פני בחיל ולעדה, אשא כפי אל מצוהיו, סעיפי יעופו »אין הדום לגלו לפני בקא קדשו שמיה, כל קלב׳ יקדישו אח שם קדשו, מגדלו אעמוד אבהל, אשים יד למו פי. אשתומם ומלה אי! בשי. ואכיל בהדלח קדש נקדב לבי. כי אלה׳ ס עליון נולא מלך גדול על כל האל!. — ותלאיה והדגול והאכילה והשתנה והמשגל והליוח בממון הלא ישאל מהחלע על מה (ונ־\ץו,. שקשל נפשו אליו. ויוסיף בחלטחו לוח ק מן הענין האלה. אשדעלח להתקלב אליו. J כוזלי מאמל גי פ״א. (מה) ב׳ כל עוד יוסיפו חכמה ודעח בתכלת הנמצאות מצד טבעם יוסיפו הבלה וידיעה אח מעשי ה׳ כי נולא הוא. ומי יודע בכל אלה זולח החכם הטנטי — עקידה שעל ל״ה. וכשהבין הענינים הטבעיים בבל נכנסה נפלוזדל הבית, וכשהשלים הטבעיות ותבין האלהיות כבל נכנסת עם המלך אל החלל הפנימית. ואהה עמו נניח אחד. — וזאת היא מדלגת החכמים והס חלקי השלמות. אבל מי שישים כל מחשבתו מזולתו וישים שעולות שכלו כלם בבחינת הנמצאות ללמוד מהם לאיה על תש״יה. לדעת הנהגתו אותם על איזה צד אפשל שתהיה מהם אשל באו אל ביה המלך. וזאת היא מדדיגת הנביאים. — מולה פלק א׳ לשלישי. .מכתב פתוחה כי Als Fortsetzung des Früher» von S. Frankel. ועתה אחי יקירי, אחר• שעוללתי אותך משינתך, וטיילנו נכלם הקלן בן שמן, ושם נפקחת עינך, וראית כסוני המעגל "עלמא מחניך זוו" דהווה כרמי׳ ענידא ז״הין (— כ׳ מה שהיה נקרא מקודם כלם ד׳ צבאות, נקרא מעת "בן שמן", נשם נ״ד של ,j נ״ס — .) דהוות זייהון ענידא זלעו" (ירושלמי תענית שם — .). והזרע הזאת לא היתת מתזליעת על מ׳ שלוח, מקור נפתח לבית דוד — . רק מהזורעים על כל מיס משלחי רגל השור והחמור, — והם בני התערובת מנכד הלקינוק האחרון לנ״ס והולדוס שנתכנה מחז״ל בשם שור (סנהדרין ׳"ט) — . ונהתהלכנו שמה אחוזי יד לרוח היום, שמעתי אח שאלתך "מאי קלא בעלמא" ( ע״ן ירושלמי תענית פ״ג חלבה ט ׳עו״ש — .) . תתינח שול שכן ישנו —, נמלך לשדה נעבד, אלך אדום, מגדל שור, קרן שול, וכדאמרן חמול מאי ענידחיה במחניתא 'לן בקלן אופל, קלן בן שמן, למבעי קרניו משם V — , ומפליאחך והשתוממתך, ראיתי כ׳ גלגול לוח סוני נכ:ס בך, והחרשתי ולא עניתי דבל, עד בואינו אל אבן העזר, (— הוא הוא האבן טוב, אבן ישראל, שהיה נתונה החת הארון, ותיו נכנס ויוצא נאורו —, ומשהעמידו היוונים אותו על המקום שבנו נעזרה חיה נקרא "אבן תעזי" או ״אבן עזרה" . ומשבאו ני׳ד של נ״ח, ונמנו עליו וגנזו בקלן האופל היה נקרא מהם ״אש[ סימאוחא" או ״אבן הטועים" — .) , הוא האבן "שכל מאן דהוה מונד מילת (— מההיא רוסא דאתעביד ק לא בעלמא —.) נסיב לה מן חמן" (ירושלמי שם. והוא האבן אשל ״שמענן מדהוה עליל מוני לעזרה ( ונישבו על אבן הזה .) והיא מנהלה (— כי גס הוא היה לישראל כאלון התולה, שחתולה משתמרת בקרבו — .) עאל ומנהלת" (ירושלמי שם ■עו״ש ותתבונן בדבריהם — .) . וחיכך בהגיענו למקום אבן העזר, נהיר גס ענינו, ושם ראינו להלקימס האחרון, נושא משך הזרע, והלך ילך ובבה, על גזיזת אודניו, דגזז מיניי אטינניק בן אחיו, אליסטניליס , ואז נסה אחד. אמרנו, ש"מ, שהוא, הוא החמור גמל, דאזיל למינע׳ קרניו. ואך אודניו דהוה ליו גזזו מיני' . והוא החמור דמתניחא, חמור נוהק מחוך כפיסה של מרובין, דשתל׳ אנהתי לו - , ובעת ההוא כלו השנעין שנין, וכאמור — , ותולא רכיב לדידי' . ואם אחל בל זה, אין לאיה לדבר, להקחומי עין, זכר ורמז לב לינל, ימצאו גס שמה, במדלה על הפקוק (נהתוכחה) ,,ושן נהמות אשלח נס ■בול נושבין ואין ממיחין