Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 86

8ß לנוח אנסי זוליזם. ורק אומר ודנרים מצפצפים אל אלהיס. ונזה עם אל אלהיו ידרוש. ולעשות עוג עם נריומיו לגמול חשדיס ולהכיר סם ה' הגדול נא«ח לא ׳נינו ולא ירצו («נ) א־ך יענדו אח ה׳ נשמחה . או יגילו לפניו נרעדה אם לא נחגו דרכיו ולא ראו מפעלוח אלהים הי עח מראוח עיניהם ומהשכל לנוחס. (מג) והםכן השכינו נחפלחם נארשח שהתם לנדס נלי הני! מלה. — נערם ידע הנער קרא אני ואמי. נשפח לא ישמע ׳שוע, וקורא אל אלוה, עד שינה זרקה נו והוא לא ידע (על) ואנחנו דורם׳ החכמה אוהנים אח אלהים כ׳ עוג לכל הוא . ויראסנו אוחו יראח רוממחו. כ׳ רם ונשא הוא. נכנד אלה׳ הבנוד והעז נכל עת. ונכל מקום נגיש לשמו. לא רק נחפלה אשר היא ודני׳ נעל אוהל יושן> פרשת שמוח נפתח דנריו: אחן לך כלל לכל המדרשות והאגדות. ז סו דנריו נקיצור: האגדות טל שלשה דרכים האחד של מצוה שקנלו על פה הניאו פשוק שידמה שרמז עליה. — והשני כל חכם שדרש נרניס ורצה למשוך לנ העם לקח לו ודרש נו כפי רצונו לצורך זמנו כאשר יעשו המשוררים. — והיה זה כהוראות שעה. והשלישי כל חכם שרוצה ללמוד לתלמידיו שומת החכמות הוא רומז על רמזים נקצור והיה מניא לו פשוק דומה לקצת מלותיו להיות לשימן על הרמזים ההם. -- ודעו ני דנר׳ אגדה לא כמשמעם הם אלא נל אי דורם מה שעולה על לנו — ע״ן שם. (מג) ותמה המאמינים נהנל׳ רוחות ושדים ומזיקים. ונאמת אין לנו, מזיקים יותר מהכשילים ותשרי דעת, אשר עליתם אמר שלמה נחכמתו: פגש דוג שכול נאים ואל כשיל גאולתו. והרמנ״ס גמורה חלק אי פרק שניעי אומר: וכני ידעת כי כל מי שלא הגיע לו זאת הצורה אשר ביארנו ענינה (אשר לא הניע לשכל הנקרא צלם אלפים) הוא אינו איש אנל נהמת על צורת איש וחנניתו. אנל יש לו יכולת על מיני תחיזק וחידוש הדיעות מה שאין ק לשאר ב׳'ח, כי השכל והמחשבה שהיו מוכנים לו להגעה השלמות אשר לא הגיע, ישתמש נהם במיני התחבולות המביאות ליע. והוליד הנזקים כאלו היא דנר ידמה לאדם או יזקפו. וכן היו נכי אדם הקודמים לשת. ואמרו במדרש כל אותן ק״ל שנת שהיה אדם נזין) נהם היה מוליד רוחות ר״ל שדים. וכאשר רצהו השם הוליד בדמותו כצלמו והוא אמרו ויחי אדם — והוליד בדמותו כצלמו — הראנ״ע על פשוק ולא יזנחו עוד לשעירים אומר : הם השדים בעבור שיראו אותם המשוגעים נדמות שעירים, ובמקור חיים אומר ודע שזמן זאת האמונה היה קרוב נימי משה רנינו ע״ה והה בני אדם נמשכים אחריה מאוד ונשיחים נת תמצא כתוב לשדים לא אלוה , וכבר ביארו מז״ל לא אלוה דנר בלתי נמצא . — (מג) שאין אהבת תקנ״ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה נה תמיד כראוי ויעזוב כל מת שבעולם חון ממנת, וכמו שצוה נכל לבנך ובכל נפשך, אינו אוהב הקב״ה אלא בדעת שידעהו, וע״ם הדיעה תהיה האהבה , לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו אח קונו כפי כס שיש באדם לתנין ולהשיג — רמנ״ם הלנות תשונה פ״ו. כי אין מעלות בני אדם שוות באמונתם בלבם שהם מאמינים נשם הנכבד, כ׳ הרבים מאמינים להשמעת האזניס שיאמר להם אדוניהם ככה ולמעלה מהם שראו זה כחוב בתורה ואם יבוא אפיקורק לערער כי אין אלתיס ישימו ידם לפיהם ני לא ידעו להשיב ואשר נשאו לנו ללמוד חכמות שהם כמו מעלות לעלות בהם אל מקום חפצו יכיר מעשי השם במתכות, ובצמחים, ובחיות, ו3גין> האדם נעצמו שידע מעשה כל אנר ואבר כפי התולדה ולמה היה על זאת המתכונת ויגבה לבו אחרי כן לדעת הגלגלים ־ ומדרכי השם ידע המשכיל את השם וככה אמר , משה הודיעני נא את דרכיך. וזה לא יכול להבין רק מי שהוא סכם מופלא. — י^ב״ע שרשת יתרו. (מד) מי שלא הגיע לחכמות למלוא נס עריבות כפילושיפיס ואומר שהוא ירא וחשיד אוהב שיפגע אלתיו בנדידות והעמידה והתחנה והתפלה נמה שהוא יודע מהתחנונים והבקשות. אלה החדשות אין לתם עריבות הי אם ימים מעטים בעוד שהם חדשים וכל אשר ישנו אל הלשון לא תפעל לתם הנפש. ולא ימצא לתם כניעת ולא חנינה ויפאר נעתי היום והלילה ונפשו תתבענו נכוחוחה אשר נענעה עליהם מהשמע