Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 85

85 יאשו ולואה מסון! העולם ועד קושו (מ) ידמו כ׳ הל חלב או שעוה ידלק על לאש פלי הנו!. ולאה נקפל השמח חיים מהחכם ל׳ מנשה p ישלאל פילוש המאמר הזה. כי M ההכנה ללמודים, הל אלהס נשמח אדם הלמז נזה. וחני! מאמליס לנים כהנה אשל המתחקדיס ומחמכמים ׳קכלו נמו. כ׳ ישלים דלכי ה׳ צדיקים ילכו נס ופושעים •כשלו נהם. (מא) והמתחסדים המחקדשים לעיני העם, אשל אין להם שוס מידה עונה או «מלוח ושלימוח •דיעח חכמה המה ללוג ישרצו וילנו נעילוח קענוח אשל שמה אולח ופחיוח שמו ק! למו. כי כנים דנלי חכם אסד האומל, אשל נעלי מצעל חצעל הנפש. ואמל חכם אחד (עשאקע) נעיר מצער העם היושנ נה יצ״ל נמחשנחו האלהים אל עליו; הגדול הגבול והנורא כאשר יציירהו המדפים על שער קדר ספלה. או דמה אלהיס נקרנ לנו כאיש מחלהלה יורה זיקים חיציס ומוח ומצחק עם נליותיו ורחמיו וחסדיו ועונוח־ו הלנוח לא ישכילו ולא ׳נינו. לא השיגו הנורא והננלא, לא יזכירו אוהו לק פעם ננוקל, ולעח עלב יקראו שמו נחפלוח אשל לא ׳נינו. והמה לא לגשוחם , לק הגיון ועצלוחם, והכל משל לעצלה מנקשח החכמה, נאמרו: תאוח עצל חמיחנו כ׳ מאנו ידיו לעשוח. כל היום החאוה תאוה, וצדיק יחן ולא יחשוך . — יאמר כי הקנה נהיוחו חשוקחו ממיחה אוחו, שהוא לא ׳שחדל נמה שינוח החשוקה ההוא. אנל ׳לנה חאוחו — והחנוהן קוך המשל נאמרו וצדיק יחן ולא ׳חשוך . ואי! צדיק כנגד עצל אלא כמו שאמרנו שהצדיק נגני אדם הוא אשר יחן לכל דנל חוקו, כלומר זמנו כלו לדרישה, ולא ימנע מזמנו דנל לזולת זה. מורה פרק ל״ד לראשון. -- («) מיד כ׳ צא הולד לאויל העולם נא מלאך וקערו על פיו ושוכח כל מה שלמד (נדה ל' י וילקוע שמעוני נלאשיח). העקרים מאמר ד, פרקי' אומר: אני מוצא שמש• עוללים ויונקים ׳קדח עז. ר"ל הקדמוח חזקוה שהם נענע ולא נאו לו ע״צ הלמוד והרגל, והם המושכלוח הראשונוח שנפי עוללים ויוצקים . — וראה דנר׳ העקידה על הפקוק ויפח נאפיו נשמח ח״ם . — ונספל עלוגח הנושם דן) ס״ד אומר: כ׳ חנן ה' אח כל איש נכשרו! לג לכל חכמה ומלאכה, ונעודו נרמס אמו כלם יחד עמינים נחנו. ואין דנל נשגג אשר לא יוכל להשיגו כאשל •גדל דה• לאיש כ• הנפש הוא מוחם חכניח כל מדע וחושיה. ואם רואים אנחנו אנשים ננעלים מדעח ולא יצלחו לכל אי! זה מפני חוקר כשרונם כי אם מעצלה ורפיון ידים או נממאח הוריהם כי עזנו אוחס אל המקרה ולא למדו אוחם מאומה. — והחכם רנה״ו בקעיו גן נעול דבר נכנדוח על עני! הגדול הזה — (מא) חכמי החלמוד צפנו הדעס וחידוחם נדרשים לאלה אשר מלאו כרסם מדבריהם, נם נא ו אל היכל החכמה שנימה וילמדו סתום מן המפורש . כדנל׳ המולה פלק ל״ג לראשון: "אנל צריך לחנוך הקנונים ולישנ קצרי החנונה כפי שיעור השנחם. ומי שיראה שלם נשכל מזומן לזאח המדרגה העליונה ר״ל מדרגת העיון המושה׳ וההוראוח השכליות האמיחיוח יעלהו מעע מעע עד שישיג אל שלמוחו אם ממעורל שיעילהו, או מעצמו, אמנם כשיתחיל נזאח הסכמה האלהיח לא יתחדש לו בלבול לנד באמונתו אבל נעול לגמרי. ואין המשל נזה אצלי אלא כמו שיזון הנעל היונק נלחם החעה והנשר ושתית היין שהוא ימיתהו בלא ספק, לא שאלו המזונות רעים בלתי ענע״ס לאדם, אנל לח לש ת לוקחם לעכלם, עד שיגיע לקבלת התועלת נהם כן אלו הדיעוח האמיתיות —עכ״ל. ורק חקרי לב אוהבי נפלאות יקבלו דבלי האגדות כפשוען למשל סיפור רנה נר בר חנה שראה לסור עומד עד קרסוליו נמים וראשו תגיע השמים (בנא בחרא ע״ג) הוא בעיניהם מעשה צפלאה וידמו שיחעאו לאלהיס אם לא ׳אמי.ו המעשה הזאת כפשועה, אולם נזה אשר •חשנו להוקיר דנל׳ החכמים, המה מבזים אותם וחועאיס נגד נפשם. כי כן הורנו נעל העקרים מאמר א' פכ״ב. אין האמונה נכל דנל מביא אל ההצלחה נץ אין האמונה בנמנעות ממה שישים תאדם מצליח וזה דבל לא יספק נו שוס אדם. כ׳ האמונה שלאו׳ שמשים אח האדם מצליח הוא האמונה נדבר האמיתי שהוא אמת בלבד עכ״ל, ולאה נקפל עמודי ׳הודא או בספל עקידה ביאור מאמרי רנה נר נל חנה. הצפול שעומד עד קרקוליו נמים הוא האדם העובר אורחות ימים להניא ערך לניחו וראשו מגיע השמים במחשבתו ידמה אעלה נמתי עב, ולבנו יגנה. אולם קרדומו כל עמלו נחבל לא ׳ועילהו לנא עד התהום. — ראה אגרת הנדרש׳ דעתו נענין הגדות