Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 83

83 בפלגי דמעותיה מצבת האבן מרטבת הטיפה את עפריו וגדתיו הנרקבת. ובבלי דעת, בקיול ךמטה הנהו מתרונן שירת דד1 אישר בצל שדי.יתלונן י שירת אהבה תמימה כל אמרתה צרופה, כשמן בעצמותיו צרי ומרפא הטיפה. שירה אישר בנחת תשמיע נחמה לעצבת: כי האהבה תמתיק גם את המות׳ תאיר חשכת הקבר באיור עדן איור נעים ותסיע גס את הבריח מארץ הןפאים. ומעצמת הומרה תיימוקה בקרבו פעמה׳ לבא אל ת1ך שערי ליל חשך ודממה׳ לראיות ונשר דבטיחהו ידירו בעת הנבחרת תעלומת מות ,ונצח ער עיולם נסתרת. שאלתיו על לשונו — והנה קיול זמירות ,יריע י דממה וקול נעים, כקול כניור מלאכי רקיע ׳ וכרן לנכי בקר; — איך יהמה עתה לבבו •י הן זאת זמרת;דידו הקריוב לבא - וכמיו חולם הנהו, וכמו אייש ב1 נגע י- ותמונה נחמדה ונעימה טול עיניו ברגע: מני,קבר עלתה, וקאיור תזהיר קרנים תאר;דידו הוא כסהו היוד שמש. ויאמר: ״אנכי,ידידך, למענך הקיצותי משנה אל תעבר שערי מות, אל תסור הנה; אך נצת האמת מנת נכר באדמה׳ והשוישנה הכלילה בהדרה, .ינחל ברמה "דמיונות ושעים־ם .יזרע ליו בתבל ארץ שאיה וישבלי אמונה המות .יקצור בזרע נטויה, ובארץ אביב נצח, מהם אמת פורחת׳ וברכבת עלמים שזטה, את כל ונכחת ♦" ״מה לך עפר ואפר אל במתי שחקים ■־ דם והתחולל, אל .תך,רם — ואמונתך תקום!" אך הוא .יתחנן בטצו_קת לבבו: "נא ישמעני, עשה כדבריך י סניה חשפי והאר עיני".