Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 82

ויחילו עד בייש ויסלחו מלאכים לבקישהו ולפתח דתין רבץ, נם גיל ואינהו; הכלה יושבת דומם, תש־ם סתר פנים, וכליועגים לאבלה;עטרוה שני עם עדנים. .2 השמיש באה, ובית משתהו עזב הנער, ויצא כין ההרים כלב היוטה כסער, לרגעים הביט מעירה, לאיר ערבים המופיע, עדי לעמק ,קטן יסכמו צאלים, הגיע! פיה עודה הקברים, פה״זרע טמון י' ־T V ■Tlj ' לצמח מעפר לציץ בעשב לקץ ה;טין, פה ינוח ידידיו נאמן לפניו כל הימים, T ־ י * T VS V י : T T T ־ T נתק מלבבו, אך לא יפרד מנו לעלמים. כי כאב גם נחת, כל קירית הייהו העירו תש לבכיו גם_בלב רעהו, כעת נבחרת לחק;ךדיות נינימי יערו: פה גם שמה יתלכדו ולא יתפרדו; לא יפרידום עת ומקיום — כן נישבעו שבועה — לא חמות, אף לא אבזייון ובלהיות תחתיה 5 רצינם הוא ,יפלם נתיב אל ארץ צרה משם שטועה אלינו מני עילם לא עברה. ובמית האחד — טול עיניו מעות צוקה .ואפלה — דדיר נדר ככאב כשרי ונפשי האכלה; למראית לידידי לעת ערב במ&ליחימכה ומגי מות ונצה,;גלה ליו את המפכה: מאשר הגו פעמים אין מספר מלפנים, אשר כפה את רוחם תמיד בחשכת עננים, ן• 1 v : \ t t v t v ־ 1* ז ולאשר יאמרו נאש החקדים לדעת, זאת — נשבע במיתי — ירע חחי כלי מנרעת. הירח ,יקר הילך, ובלבבי תיש ושאין, גם רוחי תערג לרעת, תבער מצטאין, ויעמיד אצל קבר ירידי בשקט ודממה, V ״ v ׳.<׳ ז• 5 v v, ג t T לךא1ת איר האמת תרח לי שטה ■ כרישים;עטרו הקבר סביב בשלות דומיה, ולבקש ברכה;שח אליו כעין ביכ״ה