Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 66

ג ס הראיה ממרגומו על הנהוג אל תיגע להפשיר וגוי לא תקרב לעתירא וגו המייסי על דעה בזיון העשיר והרחקה העושר שהיא דעה נוצריה. ול״ד «שוס הא אין ראיה . נאשר ידוע ני כתני קדשנו הסכן הסכינו במקומות רניס לציין את רחג לגג וגגה עיניס אשר שמן ענה בשה ונופש לנו מחלב כליותיו, בתואר עשיר ע"ד וישמן ’שורן ויבעט; ונהפן את שפל רות נעל ענוה צדק ולב לא •לן בגדולות ובנפלאות ממנו, בתואר עניו או עני ע״ד ואח דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים וגו', עד שנטשה ההוראה הזאת סגולה בלשון, להחלין! עשיר ברשע ולהמיר עני בצדיק בכתובים רבים, •הלא המה לד" ק (עיין אוצ״הש שרשי עשר ורשע) "ויחן אח רשעים קברי ואת עשיר במותיו" (ישעיה נג) במקום רשע, ולהפך "ונבל אשר יפנה ירשיע" (ש״א י״ד) «ואיש מזמות ירשיע" (משלי י״ב) במקום יעשיר ויצליח, נאשר גם בערבי נקרא עש-ר פושע (אוצה״ש שיש עשר) ונכתוב אחד (איוב כ״א כ״ח) מוציא גס נדיב מכללו ומכניסו בציון הזה ע״ד שופך בוז על נדיבים. ולנגדו נרדן< עניו ועני עם צדיק וישר כמו "והאיש משה עניו" (במדבר •ג) וכן "צדיק ונושע הוא עני וגוי (זכריה טי). ובספרי "ספר המדות" סרק ששי הראיתי לדעת, כי השם הון בכל מקום בואו במקרא מורה על עושר הנאסן> נענץ רע ועושר כמור לנעליו לרעתו, ואב לכולם "אך עשיתי מצאתי און" (הושע י״ב) שפירושו כמו ה ו ן ומורה און ועול. ובסי משלי מתנגד לרוב אל צדקה (משלי טי. יי. י״ד) והדברים ארוכים שם. וכן הראיתי שם פרק שלישי כי כמעט כל המלות המורות על מושג העושר, יש להן גם הוראה צדדית על מושג עוצר רעה ויגון, ד״ע נ צ ר (תיל׳ם ע״ו) בצע (עמוס טי) הוה (איוב וי) וכוי וכוי. והרעיון הזה ק מו וקבלו והוריקו מקודש אל המול גס חכמי הגוים הקדמונים נמשל• מסתריהם ובהבל• הגמתיהם, כמו שמצי נו אצל היונים הקדמונים, אשר כנו את האליל הממונה על הממון והעשירות נשם Plotus כשם מלך בלהות המושל נגהינם נשם Pluto והוא הוא בידוע. ובלשון רומית שם מושל תגיהנס *Di מן Dives שהיא עשיר. וכן השם לממון Peciinm דומה לדייק (כי לד״ה הוא נגזר מן 1>ecus צאן) אל peutuo פשע במו בערבית כנ״ל. ובסיפוריהם עור יופיטר את עיני פלוטוס הממו יה על העושר למען יסלן> דרכיו בהשפיעו מתנותיו על הטוב ועל הרע והיה כצדיק ברשע בעוה״ז . ועל פי המלין לוציאן היו חברי שלוטיס העשיר תזה: הכקל הגאון המרמה המחלה העדנה והבושת . והמשורר האיטלקי דאנטע בספרו התופת נקו!) הפיר חששי מכנה את הלוטוס הזה il gran oiuiioo השונא הגדול. ולדי החכה J. Dyues נמצא פלוטוק הזח מועתק נשם עשיר בכתוב הנ״ל: "וימן אח רשעים קברו ואת עשיר במותיו" שר״ל בסאול תחתיה במעון פליטיס העשיר, כמו רשעים נכלל שנקראים מתים לדחז״ל. והעיר חכם אחד כי כל מיני המתכת בעבור עני חמים ועקב משכנס בחיק תחתית האדמה נחשבו להיות בחברת שלוטה מלך בלהות חזה, וברית כרותה למתכת עם השאול והשטן היושבים מתחת לאין שיאיה ומשמה. ע״פז שם מין המתכת זהב בעברית שהוא דה ב בארמית, מהוראת זוב דוב (ראה נמ״ע הכרמל נ' 886 דעת חכמים בחלון- וע״פ נח ד״מ קול קהל וכוי) המורה אל זינת טומאות הנון) במו צרעת נדת ש״ז וכוי, שבולם מקטרא אחרא דו נח א (i)cwta) בהודו, דוב (I)c\v) בפרס, הבל או זבל (Teusel) באשכנז וכוי חולדות נעל זבוב או נעל זבל הידוע. ומקורו מן הפאול הנקרא ג״נ צפון לד״ק, (איוב כ״ו זי) ושם מלכו נעל צפון לד״ק, וזהו "מצפון זהב ׳אתה" (שם ל״ז כ״ב) . וכן השש בסן) מלי כשן), כי המכשפים המה;עלי ה ח מ ע (’וצאי ירך ח ם בן נח אשר בנו את מצרים מקום הכשון) והנחוש הנודע נשם המלאכה השחורה מארן שימור היא מצרים) המהפכים בלהטיהם ע פ ר אל מתכת. וכן השם נמשח מן,"נמוש" וקסם. וגס מן נ ח ש זוחל עפר שהוא נחי' סמאל אשר קללת אלהים תלו• ני ״ועפר תאכל כל ימי חייך" ע״ד ״עפרות זהב". ומהשם עפר הוא ג״ב שם המתכת עופרת ומקום הזהב אופיר כולם מהוראת עפר ואפר מעון הנחש והשטן ל״ד נבוני לחשים . ובן השם ברזל (ואמר המקור חיים על הראנ״ע פ' מעות בי הברזל יש ני חולי הצרעת ע״ש) או בידל בארמית המורכב מן בר־זלל או נר־דלל וכוי וכוי. ע״כ האיסור "לא תכין• עליהם ברזל" "כי חרבך תנפה עליה ותחלליה" ואת עשו שהיה ננחי׳ נחש הסמאל (כידוע אצל המקובלים עפ״י האונקלס המתרגם על איש שדה נחש־רכון) ברך יצחק אביו "ועל חרבך תחיה", כ• כן גם הפרסים מכבדי האש ואחריהם פיחגייס אקרו להעביר סכין בתוך האם הקדום. ולכן היו בל חורם• ברזל תועבה בעיני הפיסיים הקדמונים, ובכל ארצם לא נמצא ברזל, עד שהוכיחו לקנות כלי אזינס מעמים אחרים. ועפי״ז יובן מדוע האליל מכר היא