Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 63

68 אגרע במובן הפכי מן "ולא •גרע מצדיק עינו" (איוב ל״ו ז׳). ורן(ט״ז שס) "נשלא■ אה חצי הרעב (הרמים נהם אשר היו למשחית אשר אשלח אוהם) לשחחבם, הוא מאמר מוסגר וחרגומו: אינדענן איך טן־-דערע דעכו הונגערס פפייןע (ד״א געפאחי־!*!לומען אןן«ד פפייןע, דיא יע איי:מצ1 pß פערדעיבען וואוידען, אונדיידיא איך יעאאןס נאך טןיידערן ווירדע) pirt אייך לו פעררערבען. וכן (וי עי) "וזכרו פליעיכס אוח* נגוים אשר נשנו שם (נ*א אשר נשנרחי) אח לבם חזונה* מחת "אשל נשנו שם" היה כשוב באיזה נוסח אחר "אשל נשנרסי" ואיזה מעמיק הכניס השקון מחגליון על פנים הספר, בחשר קלה כזה במקומות ינים במקרא כידוע < ובן (זי י״ב, ׳“ג) יש ערבוב וסכסוך בנחרי הכתובים, ולפי השערה צ״ל: "הקונה.אל ישמח והמוכר אל ׳שאבל כי המוכר אל הממכר לא ישוב בי חרון אל כל שמונח ואיש בעוונו ועוד בחיים חיתם לא יתחזקו וק״ל. וכן (שם כ״ד) "והבאתי רעי ג1ים ויר^ן את בתיהם והשבתי גאיון עזים ונחלו מקדשיהם׳1 כי ככה מקבילים הדלת והסוגר נכפל מכין במלות שונות זו לעומת זו. (׳"ד י״ד) "אני הי נעניתי לו נ י ברוב גלוליו" כמו להלן ״נענה לו ני". — חקון הלב הכותב נשם הרב שי״ל בכתוב (איוב ב״ג טי) "שמאל בעשותי" שצ״ל נ ע ע ו ח ו להשוותו ׳עם יעטוף נראה כמוכחש מהכתוב (ישעיה נ״ז ט״ז) ״כי רוח מלפני י ע ע וq ונשמות אני עשיתי" הגם פה צ״ל עטיתי? אין זה כי אם רוח אחד בשני הכתובים האלה המקבילים ע ט ןז לעומת עשה והפושר ׳פתר. — צד 19 שיר מזמור לחודה אשר שר מהד״ש דל נרו בימי נעוריו לה' על דבל מקלח בלתי טהור כי לא טהור הוא אשר קלהו בליל צום העשור. השיר הזה (יקודחו על אגדה חפלה בקוף יומא) היא נשגב אבל מעשה מקשה כדרכו. הוא יפה אבל בלתי אכוכוהענויקי שלח כדרכו *). כ׳ כמו שלא ירצה נחפלוחינו נימים האלה ובזמן הזה מבטאי הפייטנים הקדמונים לאמי אל הסנה הראשונה הקדושה והטהורה: "טהר וכוי (בשיר המבדיל) "לחן וכוי (ביוצר נ' ר״ה ובמוסף א' ר״ה ובשחרית יוה״כ ובמקומות אחרים המיוסדים על כחוב זך ונקי "הרב כנסני מעוני ומחטאחי טהרני") "כל וכוי לא חטנפן" (נשיר היחוד יום וי), כן פגול הוא נפי המשורר הזה לאמי אל קדוש ישראל: ״■אחה ברסיסי לילה (!) גא לח ני" )בציון התערה צ״ל מלאכי), חרת מנואל ונינו נבזה! חרוז בלתי טהור בי לא טהור הוא! — שפתנו הקדושה (עיין במורה ג חי) גם טהורה תחיה! ואם עקם הכתוב שמונה או שש עשרה אותיות לבלשי הוציא דני מגונה מסיו (שסמים גי), עלינו לעקם אלף שירים לבלתי נבל שפאנו בחרוז אמד! ומה נם השמוש במלות ״רסיסי לילה" (שי'ה ה׳ נ' ... .)'"ונפעל גאלח־נ• . . . . ובמותו גם המבטא "שככה השבעתני וגו׳ והשביעני" המיוסד על דברי רשי׳י ביומא שם, אבן נאה ומתוקן ממנו לשון יש״י נסנוב על י נסתרים: קבלו, וכוי השביעוהו וכוי ולא נוכח כלפי מעלה. זאת צורת השיר בבחינה מוסרית; אבל גם בבחינת חומר הלשון איננו נקי מכל מום. ד"מ : "עוצם •די קצר הננו* היד קצרה אולם העוצם איך יקצר ז ״וכבר לא ייאייס תשאף ניחוח" חקר טעם! "אף אם אזנך אל אטרוד כדלף* חרוז משבר את האוזן ואח הרוח! צד 34 מזכה אותנו הסכם האמת• תר״א יעללינעק הי״ו עוד הפעם נב״י לא ׳סולה נזהד אופיר. הספר צפנת פענח חזה (הקורא לא ימירנו עם ס' צפנת פענח פי' על חראב״ע מר׳ שם טוב בן שפרוט הזכירו החכם כרמולי בוו" ע בן — חנניא 1862 נו״וו 7) מוזכר מהחכם יה״ש (החלוץ ח״א צי 98 — 100) נשמו אהל יוסף כמו במכונה במרגליות סיבה. והפילוסוף ברוך יי שפינוזה נאמרו (נספרו תורת האלהית והמדינית פיק שמיני) שהוא חיה חראשין לגלוש סוד הראנ״ע בזה, נראה שלא ידע מהספר צפנת פענח הנוכחי. ואם יזכנב.החכם המו״ל נימים הנאים גס עם ההמשך מהספר היקר הזה'ועם דבריו על החלת ספר דברים, אשר רמז עליהם בפי לך לך. אז נראה אם «סכים שפינוזה עמו גם בפי דברי הלאנ״ע שם: "ואס תבין סיד השנים ‘) הפך נדרו נחמגיד שנח ששי ה גליו! י״ב לאמר: "ואשתמש בלשון הזאת הקדושה בדרכה ולא שלא כדרכה" והניא אח נדרו זה שם חכ״ד במטבע מגונה ומוקצה מחמת מיאיס על המגיה ספרי כוכבי יצחק, לכנותו: כלב שב על קיאו. .. וכן לא יעשה! —