Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 62

- ß2 - ״ולנינו חננאל ולנינו נסים״ והגיה נ p * ם, ונא«״ צ״ל כ«י כאן צד 9 "לנינו סננאל ולנינו נחים ולנינו נ ה ן" ולצונו על נעל העלוך. וכן כאן להלן ני״ה "אמלחי ללנני ענין וכלה׳ וכד'"■• צ״ל "עין- נוגה" ה' "עין נוגה" נ׳ גס פה כמו לעיל י״ה שמו אלננזד סקען כהעלה _החכם גייגעל שס. שהוא חכם עדין* מנניא נחקון המלה נ צ ד פ י ס שס, שכן נמצא נחמה נכ״< הנוכח• לד 10. נהעלה הסכם המו״ל חיי 3 מוטל מאמל לי יהודה נל סימון ג״ל פ' י״א : נ לא עמל ונלא יגיעה ניא הקנ״ה אה עולמו אלא נדנד הי. המאמר הזה הוא נפי ג, ונוכל נפי י״ג ע״ד קושיא (עיין י״מ שם) וככפי הנראה מחמל העניניס נמל,ומוח אלו קשה למצוא נכוונה המאמר הוה ונדומיי רעיון הלוגוס של האלכסנילים (עיין מונה״ו להלנ״ק וצ״ל נשער ׳״נ) ויוסר •חנן כי למו נו על דעה׳ להלן שם פ' ג': מכאן שהיו סיר ומנים קודס לכאן, כי גס סול וה מקומו גח?מ׳ למש שנאלכסנדדיאה כידוע. אמנם נודע קוד הלוגוס הוה גם לחכמי הנסחרות נאומחנו נהננח •י נ עשרה מאמרוח נגרא העולם וניחוי נהרגו«’ אונקלס (מימרא דה‘) והירושלמי (על ניאשיח נרא מתרגם נחונמסא ניא) כי החכמה היא המאמר נרמז "כולם נחנמה משיה" "ה׳ נחנמה •סד אלן" ונס' •יצירה! קול ורוח ולנוי. ושם המאמר הנורא והיוצר הוה אצל המקובלים הוא יה נלמו על "כי ניה ה' צול עולמים" (ישעיה נו ד׳) והוא אדם קדמון נריח על מלאה האיש ניחוקאל. ושמו המלאכות״ ועיר א נ פ ן נננוד השם יחי המכונה "אליך א נ פ׳ ן", ינלסון המדרש (לפי הערה הלנ״ק הנ״ל) אדריכל וסלסול (נ “י ש' ב״ז) לספי' ליייאסהר: Honower, נספר׳ ההודיים: Hakt, אצל הפעניק״ס: Kolpla של"ל: קול—סי—יה (לעקסיקון מרש או׳נד גלוגער נמלח מכמה). אצל חכמי יון Nowa, ונסי ׳ושני ארן לאפפען: פלא—ראשיה, נלשונם; Uarara- Kied. ואוח הלוגוס ה1ה היה_ נלשון מסחרי ההודים המלה: Aum הקדושה להם, וכ״ז להננח אלילה הגשמי הננל׳ «הרוחני המסחחר ע“׳ ממוצע שהוא הלוח הנורא (Demjurg) או שכל הפועל (עיין מקול חיים ומועו״ע על הראנ״ע פ> נראשיח ונמק ומוח אסלים מוה הסה אצלו), ואצל אנן גנירול וסיעתו: הספן,.או: לצון הקדום (עיין מוה נס' צפנה פענח מתחכם ליי מיויק) והוא המלאך אצל הקראים הקדמונים, (ליקוטי קדמוניוס מהסכם ר״ש פינסקער). - י¬ שם לי 13 נד״ה אל גנח אגוז ונו' •ם קליפה אמח וכוי ולמעלה ממקום אחי יוצא מצלעותיו כמין וכרוח ומשם יונק וכוי. רמו האגוו ננסי" מין וכרוחו נסוי היסוד והענור להמקונליס מוטל נאחד הטעמים אשל תלמידי פיחגילוס לא אכלו לדייק מין הקטניות Bohnen נעבור שאחרי הפשט קליפתם בעודם נאנס ותראה נהם כמין וכרוח; ונכלל יניס סודות המקובלים על האגוו כמבואר בסי גינת אגוז לר“יי גיקעילא. וואח כוונה הביכה (מקולה מבעל הלכות גדולות) אחר• בעולת בתולה: אשל צג_אגו! בגן טין ונו' (לדייק נמ״ע נן — חנניא 1861) נ׳ גם השם גן עדן עם עזן,הדעות מלמו על קוד וה (הלאנ״ע פ׳ בראשית, עבודת הקודש מרי׳« אבן גנאי ח״א פ״’) . — שם צד 14 : ״וכתוב ונישא אותיות שאינו" מציב לו החכם המו״ל ציון השאלה? והדנר פשוט שר״ל: חמלת ונישא מלא יו״ד היא נסילוקה אוחיוח שאיני. "- לד 17 מכתב יקר קנקן מלא חדש ויש! מהרב התכת מהרי״ל א״ןלער נרו. תיקוניו בכתובים מעיני'צעד המה וקלובים לאמת. ביבר הכנו׳ "עי הם" יתכן כי הראשונים השתמשו או בשני המשקלים גם יחד. ט ״עדיהם" מורכב מן עד הם כמו,אליהם 1 מן אל הם ט״י אלו מן אס לו (ובלשון התלמודים אפילו מן אן) א׳ לו) עמדי מן עם עדי. וכן לוב תכנוים בלשון כידוע. והעד המענה מחנו מהצו פה (שם כ') ״נא עד אליהם". - נדבר "רתסיה" אולי כתב נכוונה רי״ש ס' נו״ן ליופי לפיך נופל על לשון. נ׳ שני האותיות האלה מן למנ״ר הנגרים מתחלפים לרוב במקרא (ראה דבלי חכם אחי נהשרון להכרמל שנה 1 את לי 152 המונה מקומות לנים בסילופים כאלה) ואס יפלא הדנר בעיני קוראי שפה מחה, לא נפלא חיה באוני שומעי לשון חיה. ונכלל רנו כמו לנו מקומות נדבר׳ הנביא הוה (אשר נימיו התערבו סיגי לשונות ארמי וסויס׳ נכ0ן> לשוננו הטהורה. והתנבא נעת צל ומצוק לישראל אשר עצר עצרו בעד הנביאים והסופרים לדקדק בלשונם ולהקפיד על נתנם, פי נעת כזאת יתבלבלו הלבנות אן> ט לשון המדברים ועט הכותבים והמעתיקים) הצליכים תקון מנוי ושנוי ד״מ (שם ת' ו') "וכמשכע• הגוים אשל סביבותיכם עשיתם" נצ״ל. ט "לא עשיתם" דלעיל תטעה אח המעתיק, כאשר יורה ענין הכתוב הוה ושני הכתובים הקודמים לו. וכן (שם ’"א) "וגס אני אגרע ולא תחוס עיני" השם עיני מוסב גס אל הפעל