Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 60

60 בדרשם עח עה, ונהיט יהעח שמלכה אלכם נדדה, והיא ובנה הלקיניס היי נכנעים להפלוסים, והיא החזירה להם הכחל חולה. וגס המה היו מיועציה ושופטיה. ובראותם כוונת ומעלת אלה ששלחו, והחזיקו בימין חוגי הצדיק והחסיד לאמיחחו —, וגם המה נייעם לתכונת רוח חוני זה, שלוח זקינו נו, שהעידו עליו (נד״ס לב׳ח שם) שלבב חוגי היה שלם עם ד' אלהיו, ושונא לכל פועל• עול, יהיה אוהב שלום ירויך שלום, וגם נעת לכתו אל המלך לא הלך רק לטונה העם, האל) ויושביה ." וגם העידו עליו שהיה ,איש ישר ותמים. 1ע״כ שלחו לו ,אלמלא חוני אתה מחברתנו, ואנו מכילין אותך, כי יק המחלחל׳ ריב, והצדוקים— היראים כעת לנפשותם, נ• משים המלכה ניחנו —, השישי נך שבל ישראל שמו פניהם עליך, היינו גוז לין נידוי, מחשש התקלה שיוכל לצאת מיבייך, אך ידענו אנו נך שלא כן אתך, ולא יצא חילול השם על ידך ואדרבה "תרחיק עוולת מאהלך , ולא תתאווה לבגדי וכלי זהב והנשן> מהמקדש — ,ושית על עפר וכוי וביי וישמח אביך ואמך ואגל יולדתך (משלי כ״ג —), כי אין כוונתך ללחום את מושל — בדעתך כי הוא לחם כזבים —. וע״כ ,לא תשיג (כעת!גבול עולם ובשדי יתומים אל תבוא —* ואס מכם לבך ישמח לני גם אני . "ועל דרכך נגה אור דור שהיה שפל (והוא דור בית ׳הוצדק שהיו אפל ושפל ופח ע״ע מעונות יושיע הפושע ואילך —, תאית והגבהת והושעתי בתפילתך —", וזה די לך לע״ע וישמע אביך ותנל יולדתך . ומעתה דעה סכמת לנפשך אם מצאת ויש אחרית וחקוחך לא תכלת —. כ׳ בתחבולות תעשה לך מלחמה, ותשועה ברוב יועץ —. וכשם ושחל׳ לך אנהת׳ ( והוא שמעון תצדיק ומוני —), נכתר הסירה והעבודה, כן חשמל אתת לבלאי — והלן ילך ונכה נישא משך הזרע בוא יבוא נינה נושא אצמותיו —, ונזה נחנו לידיים שינה — ונשוב ד‘ אח שיבת ציון (וקיא עיר דוד ומלכותו) - אז כל הדברים שנינחיס היו כחלום, וימלא שחוק פיני ילשוביכו רינה, אז■ יאמרו נגוים הגדיל ה' לעשות עמנו ועל הנישיס הנפלאות שנעשה על ידך הגדיל ה' לעשות עם אלה לרעם בית יוד—) —. וגם יוכל להיות שפתרו (או שלין — (בעת ההיא ,בשוב ה׳ את שיבת ציון וכוי", היינו כשישוב הקרן בן שמן (—קרן האופל— (אבני ועפר ציון למקומם, והר הגדול שבצד הר הניח, •חי'למישור לפני זרוננל (—והס בני זיובבל הנקראים'על שמו—), אז נהיה כחולמים, לראות מנדל פורח באוויר (והוא המגדל והשלטון שננה שמעון בן מתחיה מל הר תזה — וימלא שחוק פינו, ב׳ הים לך שחוק גדול מזה, ליאות רקיית שעירים (— שעיר יאיום —), במגדל שד, במגדל פולח באייר נכנס לימין ומקיןז :ויוצא דלך שמאל —. ומעתה נבוא לדברי ר' יוחנן (שם) כל ימיו של אוחו צדיק — היה מצטער על מקרא זה שיר המעלות בשוב ה‘ את שיבת ציין היינו כחולמים אמר מי איכא דניים שנעים שנין נחלמא,׳ ניצוחו שיקוים שיבת ציון ע"׳ הנשים והנפלאות שיעשה בגבירות הגשמים, ואם כי. אולי היה להם נקבלה מרבם או שדנו הגזירה שוה הזאת מעצמם. לדמות.שיבת וגלית ציון— הוא עיר דוד— הנחרב ע"׳ נ״ת, לגלות וחורבן ירושלים ע"׳ מלך בבל, כשם'גזירות גלות נבל היה שבעים שנח, וכן קן גלות ציון ע״י נ"ח) יהיו ג״כ לסון> שבעין שנין, נכ״ז היה הוא מצטער כ׳ נכספה ונס כלתה נפשו לחצרות י, להשיב העטרה לביס יוד והמצנפת לבית ילעיה — עי בי תראו לי חבריו במשלם ודבורם , לבל לדחוק אח הקן, עי שהניחו את דעתו, ינחנו לייידס שינת —. וזיהו (בירושלמי בס —)" נחת מילורא (— והוא המטר שתתפלל ושנשנע בשמו הגדול, עליו —) עאל לי׳ למערחיה נס ולמך לי׳ ועניי שקיע בשינה׳ שבעין שנץ". ב־ עאל למערתי' רחוק מהעיר, לחבריו בית יוסי תלמידי נתא׳ הארנל׳ שנא רצו להתחבר עם נ״ח והרחיקו ושרשו עצמם מהמיית העיר, וגס הוא ביון שגמר מלאכתו ופעלו, עבור הקהל, ואחא מיטרא איכס מעיני וחזר עצמו לחברת תעסענער, ולא נשמע ולא נראה ממנו דבר, עד כלות השנעין 'שנין ימי שיבת ליון —, ותשבע׳ ן שנין הללי כלי נעת מלחמת הרקיניס ואס תינליס (— עיין סנהדרין צ״ז ,אלא מלכות ראשון שנעים שנת" ׳נא״ש ונפרש"׳) — ואז נראה עוד תפעם.— אבל גם בפעם ההוא ,לא עניו לה יקרא כדמבע׳ ליה" ,בעי רחמי ימית, ולמען שתנין בדברים הללו, הננו להעתיק לך דברי הייסיפון בסיפורו למיתת חיני, וז״ל. ,ויה׳ ביום המלחמה ומצאו את חינו נחבא במחנה יהודה —. ויוליכוהו לפני ראשי היהודים מנחבאחו, ומהעמיתם אותו לפני הראשים —, מזה נשמע שרצו ליון אלתו כמרגל ומפיס דברי מרידה —.) ויאמרו לי הראשים והעם התפלל על דבר הזה אשר קרה לני אולי יעשה ד' למען שמו (— שחללה ונשבעת נו —) ייתן בידינו אח אליסתונליס ואת תכהנים אשר עמי — . (—ולצו נזה ללכוד אותו בפס ולהראות לעיני העם כי לא נכין