Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 59

59 סדין מוני המעגל ני נריה דמוני המעגל וכו׳ •עו״ש, ומזה אנו מאין ששמו הוא כפס אני אנ־1 משוב ומצוין׳ נשם מוני. — ומעמה לא נשסנם נאמרינו, כ׳ מוני הזה הוא ני גלי' דמוני הכ״ג האחרון נן שמעון הצדיק, ונם על •דו נעשו אומוח ומושמיס נגד היליודויוק שנא'לחמוק אוצל המקדש, על פקודה מליקוק מלך יוון, וננוא אל ההיכל ליאוח אס האוצר ולקחחו וכו׳ וירא כנוד א' נמחזה נוראה וכו' כ׳ ראו קוק סנוש וכו' ויגפהו נשה- כפוח רגליו ונו׳ (דנה״■ לנ״ח ק׳ 8), וגס נעה ההוא ינחנו מתנגדי מוני, דופי ננק הזה ככחונ (שק ק'4), שמעון אשר מעל מעל נאוצל ההיכל ובארך מלדתו הוציא שם רע על חניל הכהן לאמזל על •דו נהייתה הרעה הזאה להיליודולוק וכי גם נכקפה נפשו לממשלת הארך." ונימי אנעיכוק נלקח הכ״ג ממוני, ונגלה מהישוג נדפני עיר המלקט אשר לפני אנעוכיא (— ונהרג שמה ע״י הנריונ׳ מינילאוק ואנדלוניקוק -) ומתחילה נחנה הכתר כהונה נממיל לג, מאנטיכוק ליושיע אחיו.הנקרא יושיע הפושע, ויושיע זה תשפיל כנוד המשפחה וננוד הכהונה,י כמנואר נארוכה נד״ה (שם), עד שגעוונותיו ועוונות הכ״ג — לא מבני ׳הוצדק — שעמדו אחריו ונרשעת המלך אננרכוק, נחרנ ונטמא הנתמ״ק, עי שקם מכנ"׳ ונניו האלנעח, ואח״כ שמעון נן מהחיה ונניו, הנקראים על שמו נשם "ניח חשמונאי", ותמה ננסצם לציון עיל דוד, ואח חצגור׳ ציין (קימן ה) צנורי השפע כי משם ציווה ה׳ את הנרכה, ונלקחם נזרוע להשלשה כחלים שאינם תולמחם, אז מלחמות ומלינות לנוח היתת עליהם מן הפרושים והעם מימי יוחנן ינאי עד קוף ימיו של ננו אלכקניר ינאי שנקרא נלשון העם נשם ינאי הדיקי, (—וכמו שנארח׳ כ״ז נאריכות נמאמר׳ נח"׳} ואחרי מוח ינאי ומלכה אלכקנדרה אחותו של שמעון נן שטס. אז שלחו מתנגדי נ״ח, למוני זה שיתפלל על הגשמים, כי. אמרו שעצירה הגשמים נאה, על שמעלנו נהכחל כהונה שזכו נת נית ׳תוצדק כפי הנטחה הנניאים. וע"כ לא נשמעה תפילת הכ״ג (— שאינם מודים גם נניקוך 'תמים ־־) ניי״י על הגשמים שהתפלל נניח החילון שתהא שנה זו שחינה וגשומה (יומא נ״ג נ), ושלחו אחרי סוני זה הראי׳ לאותו איצטלא, שהוא יתפלל התפילה זו, וע״כ אמר "נניך שמו פניהם עלי שאני כנן נית (—והוא ניה ד׳ נהמ״ק—,) לפניך—". כי לפי דעתם ולפי דני׳ הנטחח זכריה (ק׳ ג׳) ל• נאה הכ״ו. לשמור מצריך ולדו! את ייתך —, «יע״נ נמנע אני נשמך הגדול" — שהנטחת ל• ע"׳ נניאך לתת לי מהלכים נין העומדים, להיות כהן של הגדול —, "שאיני זז אכאן" ולא אלך מקוים לניח י׳ עד שתרחם על גניך. ונזה תעשה לי אות תמופה, אס ■אני ראוי לכ״ג , ונזה נתנונן גם מה שאמר לסם נקיף, "צאו וראו אם נמחית אנן הטועים". והוא הוא האנן שחיה אשל לפי ינלינו (נהצופה לה מגיד שנה ה' ז״עע 214 נההעלה שס ) נמנו תנ״ד שלנ״ח עליו וגנזו, ונייושלמ׳ (שם) איחא אמי להן כשם שאי אפשל לאנן הזאת להמחוח מן העולם(— כ< ממנת הושת העולם ונו פתוח׳ דרך ארן נהליכוח אל בקודש, אנן נחן פינת יקלח - .) כך אי אפשר להתפלל על הגשמים שילכו להן, ונתן נזה דום׳ של שגנזו גם לתאנן, מוקד מוקד הזה, הניחן לפני יהושע נן •הוצדק (-— עיין זכריה ג' פ״א —) , ואשל ישנו עליו הנניאים והסכמים מנית יוד ויהוצדק, נהתננאס מארון -התורה, ט״ן הצופה שם —), וכל מאן דהוח מוני מילה ( מהמונסח נארון החולה ) נקב לה מן חמן ( מעיני ל שראה שגעה שעמים נמעשה בראשית נכי עוג ) . וכל דהוה משכס מילה הוה מ״נל לח לחמן" (ירושלמי שם, ויעו״ש שם היטב .) ונא זה ללמד על זה, למען להשוות התולה עס ללך אלן. — ואם נ׳ נאו טועים והוטעו נו, היו לחם להחזיר אנן טוב תזה לנעליהם — להאשכילות הטונים "שהיו י למיין הילה כמשה לנינו" (תמורת ט״ו ב), נשים אלהים גס אותם כמו אס משח ננקלת הלול —. והעגיל כל טונו טל פניהם. ונהשכוחו כפיו עליהם. לא יצאו נגד פניו — (— כמו הטועים מנחם והשמונים זוגות, שיצאו נגד פניו — ועי"ז יצאו לקרנות רעה —). רק ראו מנקרת הצור, אח כל כנודו וכל עונו נמעשח בראשית —. ואס תשאלני מ׳ המה האשכלוח הטונים האלה? הלא חם החסידים והצדיקים האמיתים מניח דוד וניח ׳יעיה. יאשר להם המפתח להפתוחת הזאת, ויגיעת שניתם ׳ (- התורה ודרך אל), יע" •ניטה ניח דוד ובית יהוצדק —) היה משכחת עון —. וכדברי חנניא (זכרית שם). "כ׳ הנה האנן אשר נחתי לפני יהושע על אנן אחת שנעה עיניס הנני מפתח פתחה ומשתי את לוון הארך ההוא ביום אחד י וכו'" עי "מי אתה תל הגדול לפני זרוננל למישור והוציא את אנן הלאשה (והואהאנן ■״מוקד מוקד*—) תשואות סן סן (—ואולי פתרו מעת ההיא גם הפקוק חזה על סוני, והאבן שתית - - והנן —) לה״ ־־ וכאשר ראו בני לשכת הגזית ובראשם שמעון נן שטח, שלא לצו לדחוק אס הקך, 1