Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 58

58 להמגיד סגה ה, )״טע 314 — ׳עו״ש —<) למען להתהלל בחכמתו ונבולפו, בגבולי! הגשמים, בלשון מלבלת גלולות באמלס לו "המילאתן ׳גיחך ובו' הלא לעחן לבה ואין קן לעונותיך ונו'“. בי אתל׳ שתלאת׳ את גלולת ילך ופיך לפגות כח הטבע, וגדלת שמים, ואנוש מאלוה יצלק ומעושיתו יטה ל גבל, "כי נפה אל אל ילו, ־ואל שלי יחגנל (איוב עו)" —. הלא מלנל חילול הפס הנצמת מזה, אין תך לעונותיך. כי מעתה ילאו העולים בך "כ׳ תחבול אחיך מנם ובגלי עלומים תפשיט, לא מיס עין> תשקה ווולעב תמנע לחם ובו'". כ׳ הלוא שיך יעיל בך, כי אחה האיש : /לוע ונושא הפנים , וגס בניבול והטבע נושאים פניך וילאים מזלועך הלמה, ולמה לא חמלת ,על עתה על האלמנות והיתומים, על הלטבים והצמאים? ומה תעשה אם יקימו אותך במשפט. לאמיל שאתה הגולם ע״ע מהמתים בלעג וצמא ־ . ע, ב לא לבל שלא חילס בנוי וחולה עגול זה, לק הבל •שנאוך בעונן מנחם ומכשף, המבחישיס בפמליה של מעלה"—. "על בן סביבותיו פחים וינהלך פחל פתאום". ואס חושך ביקה להחקילים השוטיא אשל שנינותיך, ללל להשמכל אמליך במופלא ומבושה מהם, וע״ב גס אתה "לא תלאה" להפחים, ״או —י אין מולא נ״ו עליך, בי. שפעת מים תכסך" וגס מתננייך בלאותם את ילך בגבולה הנשמים, והשפעת המים שמכשך, גס המה יהיו מהילאיס לנפשוחס, פן תבוא מנול על העולם וישיבו אליך לאחו! בכנף ,שמלתך, לאמול״לני לאינוךולא נמות". א״ב תהא מולא שמים עליך, ״הלא אלוה גונה שמים ובו,״ —, וגם זאת לך ללעח, בי לא נבל יחחז ממך, ״•לאו צייקים וישמחו —. ונקי ילעג למו" —. ומעתה נבוא לחקול, בשפל הוללות אלם י- לול ליל ומבמיו, לול ליל ולולשיו — שהוא בלל גלול בהמולה וחבמה, ואן! ב׳ נאנלה מאתנו החמלה הגנוזה הזאת, ננ״ז גבל מצאנו ממנו במה. לשמים וציונים ננ״ך ולבלי מו״ל. ואולי באשל נחפש צמו, יתגלה לנו במעט, גס חוליות מוני הזה, ומעשינו ובוונתו והנה נילושלמ׳ (שם) איתא:!״אל"׳ ופלוס . ואולי גם נמאמלו ששנו ושינו חבמי המשנה (אנוח ש״א)" אם אין אני ל׳ מ׳ לי ונשאני לעצמו מה אני ובו‘ התבוון, אם לוח י' בהנשמה חיים אשל נפח נאפו, לא לי הוא, להיות חלקי וצול לבבי, לשוב אליו, ולקחת ממנו לגלים, ״מ׳ לי" בשמים לשבח אותו, ובי לקלוש׳ הוא צריך, "ובשאני לעצמי" לבל ללנל בלל בשמו, בי אני לעצמי לא חלק אלוקי ממעל "מה אני" בין האל)) א לפין הננטלין ונטליין —. "ואם לא עבש יו אימתי", ני לעילם ילאה אלם אס עצמו באילו הוא יום אסל לפני מיתתו, ואס לא ישוב חיום לאשל העמיקו שלה אימתי —. ובאופן אחל פלשתי למאמל הילל "לאנן הבא מאן הבא" לאמיל הלא עול לא לאינו בנחמת ליון, ועול לא נתאספו העללים שה פזילה ׳שלאל, למגלל על ל עופל בת ציון, ששמה ישנו בסאות למשפט בסאות לבית לוי, וחנו עיניבם בקלן בן שמן קלן האופל - . "מאן הנא נהפלטין בני אלום האומליס עלו עלו על חיסול בה —, ותל חקויש נעשה משכן לנהמות בהלל׳ אלן> והיא הייייס האלומי השיל הבל —. מהאלפים באלופי אלום מלבותא בלא חגא - . "ובי לקלוסן הוא צל׳ ך והנתיב אלף אלפין ׳שמשוני ובו, כי גס שול ילע קוניהו, וגס המה בקולסן משתמשין נחגא אלף לקשול נחל לקונם בהאלפים והעיילים - , ועל הייייס ובניו המליצו נעת ההוא "אלם (או אלום) .ניקל (- אלוף ) ולא •נין (גס לה אות אלף שהוא לא כאלוף ניהולה — לק —) נמשל כבהמות נלמו "וקלן האופל הל שעיל ואלים ויושביה המה הנחמות נהלל׳ אלף והאלוף עליהם הואימלכוחא בלא תגא (ע״ן קנהללין צ״ט נ,) - . ואולי גם הילל נהאלנעה ינלים שאמל נגל מנחם חנילו (אבות פ״א — יעיין מה שבחנתי נב״< ה' 27 ז״טע 42—) התכוון נהיינול ״ויאשחמש נסגא חלף" לאמיל שהוא משמש נחגא של אלף מאלפי אלום — וא, וס, ממוצא אחי נוחי ן להתחלף —. ובבל היה שנים נא"׳ שתשולים מנית יצאה יצאו חלוצים נגל פניהם — לציני נגל אלה שהיו לפניהם — ונשנו והמיתו(עיין ׳משלמי תענית שלק ג, הלכה ו,). ועל נ׳ גנוה מעל גבוהים האלה שומל ׳שלאל (היושב נתהצת ׳שלאל נאמלס כי נשגב שם אל עליון להיות גס אלוה• תאלן —. ומוחל האדם מן הנהמה אין וע״ב המליכו עליהם את "מלך לשדה נעני" והוא השול המלך שבבהמות, וללשו עליו אח הפקוק ויתלו! אלן בכל הוא מלן לשיה נטבל ( קהלה ק׳ ה' פ' ז' ס, ׳עו״ש —)