Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 57

57 גשמים ופו׳ שלח לו מנ״ש אלמלי שוני אתה גוזרני עליך נידוי ונו' (טי־ן ברכות ׳"ט) מה שלחו בני לשכת הגזית לחוגי המעגל וחגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור ונו' איכס׳ מעיני ונים שבעין שנין וכוי " עד "נע׳ רחמי ומיס" •עו״ש, ובירושלמי פ״ג הלנה ט' יעו״ש והנה רבו הפליאות והקושיות בשני מעשיות הללו, וביותר בהמעשה ראשונה, ולא יק גלגולה אחת צף על פנו מיס רעים הללו למצוא אח רוחם המרחפת עליהם אבל נענד׳ן נפחז (שימן די) לא מצאו,ידיהםו רגליהם, להמיס מפכים -— מע״נ< הישועה מעיין היוצאת מניח קדשי קדשים רק נגאונס לפני המקום, כאנשי דיי המבול נגלגל׳ נדן שדומים למיס.(ע’*ן תוספתא שוטה פרק ג") — שקעו נחהומא חחאת —. ובשערה נפשם גרשו רפש וטיט, ואבני משולמות (המשילים מוח, ע״ן חגיגה ״ב! - . ומחקו להכם שכחנ דוד אמשפא (שונה נ״ג קע״א ׳עו׳ש ). ולא גלו והעלו רק חשפא וחיש שנור שאץ נ1 לשאוג מים חיים. רק חוצפה וגשות דעח כלפי מעלה . והתלמידים השוחים. במשנתם מבארם וביאורם, ומי מלא ימצו למו ככהן צדק (—רצוני כצדוקי הלוקח כל הדברים במלואם ״דברים ככתבן" —), מאבני נהו — ע"׳ צנור׳ משולמות י—. •חזגו וינועו כשכור, וימי שנותס •עלו בשינה עולם, וימותו, וש״ש מתחלל ע״׳— ועליהם רמז אנטליון, נאמרו ״חכמים הזהרו בדבריכם ורו‘״ —. והילל שראה "גלגולה אחת שצפה על פני המיס וכוי״ | . ושמעון בן שטח,«בראותו לתמי שחו, נחל אשר לו יעבר, היוצאת מן מי גאים הללו, שלח לו, "אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי וכוי" —. וגס בני לשכת הגזית נאחז ם לסוף דבר הקפיעעל כ״נ מאיוב "והגזר אומר ויקס לך וכוי"׳ קראו נזה נם בראשית הקפיעעל הזה ( -נגד אלה הלובשים לבוש סוני —). ולתת דופי במעשיו, ( - אלמלא היה סוני ״צדיק מופל יראת אלחיס״ נהשכל וידוע אוחו —,) אס שימש נהמפחח של גשמים שביד הקנ״ת (והפתוחה על אבן שתית — עיין במאמרי נ״ח, נהצופה סימן ל• (ירושלמי סוכה פרק ה' הלנה די) "הלל הזקן כד הוה חמי לון ענדין בפסז הוה אמר לון דאנן תכא מאן תנא ולקיליסן הוא צריך והכתיב אלף אלפין ׳שמושניה ונו׳ יטו״ש. ותתכוין נזה התהלה מגבורת המופתים חון לדרך הטבע שעשת בנו ד', אם כ• גם קול כזה, הוא קול ד' אשר הרעים על מיס רבים, ו ומההוא קלא נעשה הרוס סערה נאש מתלקחת, העוש• דברו לעשות גבורות ונפלאות, ונחלה כקמיע חמת זרועות עולם (- עיין ירושלמי חגיגה פ״ב ה״א נדרשת בן פזו.—) ונסערה העלה את אליהו במרכבת אש להשמים , ונסערה השיב ד׳ לאיוב — אבל אחר כל זה שלימות מופת כזה מעיעו - , וההוא קלא היא ככל הקולות הנבראים לשעתם, והנחלה רק כקמיע תחת זרועות עולם, למען טהר אותיות המנחשים והקוסמים, הפורחין באויר המעופשת, ה;אה ממחלת הדור הטורים והפיסחים, בשנותם לימין עליון , ונמ״ר (שמוח פ״ח) מדמה וקורא רוח קערה "סוסו של הקניה", ושקר הסיס לתשועת וכדברי הנביא (ישעיה לי) "כי אמר ד' קדוש ישראל בשונה ונחת חושעון נהשקע ובבטחה תהי' גבורתכם ולא אביתם ותאמרו לא כ׳ על סיס נניס ע״ב תנוקין וכוי —. והלל העניו בענוות נוחו, כלל גם לעצמו, בתוכחתו להעוגדים נפמז נאמרו לתם "דאנן הכא^מאן חכא" לאמור הלא אלהיס בשמים ואנו על תארך וע״כ יחיו דברינו מעטים, "וכי לקלוסן היא צריך וכוי" הלא קילוס נזה יש לו על אחת אלף אלפי! מהקרובים אליי יותר. ובכ״ז לאחר שאמרו שירה המת נטרדין — (-—עיין חגיגת י״ג <״ד ובמדרש איכה ג' ובחוקי ד״ה מזיעתן של חיות וכוי •עו״ש .) ונזה נתבונן גם בדבריו נגד תני "כד עניין בכושר", וחם אלה הרואין וצופין נאיר ציון. מחדרי לננס הנאחז ונדבק נצור ישראל מושל באדם את גבורותיו ונפלאותיו בדכה ושפל רות — ובשפלות רוחם מסתפקים נמעט, 'ונתנין מזיו השכינה השוכן בתוכם, ומודים ואומרים הן הן גבורותיו הן סן נפלאותיו —, ותתלחם הוא בקול יממה דקה , ברוח ושם י׳ שנחר למשכנו בתוך בני ישראל "חביב היא קילוסן של ישראל •ותר מכל מ״ע. ונעים זמירות ישראל רוח י' דיבר נו ומלחו על לשונו (שמואל נ״ג) יושב התלות ישראל (חתליס כ״נ), ועל שרוח ד' דינר נחס הוא הוא הטעם שסביב ונעים, כי בשובם אל ד' השוכן בתוכם לקחת עמהם דברים עונים, מההיא רוחא דאתענד קלא הוא הוא הלקח טוב והשכינה מדברת מתיך גרונו, ונתגלה גדלותו בך, וגם ניכה ושפל רוח, וטפי" הדברים האלה נכרת הברית חיים 8