Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 55

55 הכנסה והמישסא מסכמי •שלאל •ועציו ושומעיו נימיו וסחילס •מי •ורוכן גנו ה¬ עוד נמצאו נחוכס הלנה מאלה אשר נהנו ידם לדי. והיה עוד הקוה מהם לעשוה עננים, גס בקלן נ׳ח שמען (— הננניח משדידח נה ציון ננחצו לעיר דוד, ומאבניה ועשלה חלים לקרנו, וננה אח ניחו ושלטונו נלמים, בקלן משיכה מצד הר הניח —) שעעו וחתמו עליו —, אנל אחלי שתעה •ורונן ינאי ננו את אזנו לעצה הצדוקי אלעזר נן שחולה, ורמס והרג וערף לחכמי ישראל, והחולה היתה כרוכה ומונחה נקר; וויה בישו (קדושין ס״ו), ולא נשארו נכלמו, רק הצדיקים נני שחורה, וסייעתם הדייני גזירות והגדלות, שכתנו על קלן נן שמן, שאין להם חלק ניוח אלוקי ישראל השוכן נתון נני ישראל, רק דנו מהספרי דגזלתא, ומהדברים ככתנן מחכרוכה ומורחת נקרן משיכה, קרן זויח ניתו ושלטונו, אז נשקע מתם השם ד׳ ונתכנו משליטי חכמי אמה נחשס ״כלם זלוה לבני אדם“ וגם האוח עין שקשו וגרעו נהשס "שמן*, על נגעו גננת טין — אור ציון ועין העולם ונזה סימא לעינו ולא ידע כ• מסל יבואנו הוסיפו לעין הזאת להיות תלויה על הרשים והרשות, לקיים נמו "ייפח אדם ויששל איש, ועיני גבוהים תשפלנה* —, ומעתה לא נשתבש נאמרינו, כי נגד לשים הללו בלשון מדברת גדולות, "דור אביו יקלל ואת אמו לא •נלך ובו“, ולכרמם שנתכנו (במשלי שם —) נהשם ״שתי בנות העלוקה* (ועיין ע״ז י*ז —), ואשר כנו לאורו של עולם — והיא אור ציון —. נגדם. ונגד ראש ואני המשפחה הזאת —, קרא בן דוד (שם פסוק ׳״ז) ״עין תלעג לאב ותבוז ליקהח אס יקרוה עורבי נחל (— היייוס האדומי ובניו, בני אדום —) ויאכלוה בני נשר* < והם הרומים שדגלם היה נשל —) — . וגס הנעים זמירות קרא (פה) נגדם, ״אחה ד' תשמרם חצרנו מן הדור — זו לעולם, סביב רשעים יתהלנון כלם זלות לבני אדם* — . ובאמת היה סוף בית חשמונאי וכרמם, כדברי הנביא, שפר "שירת דוד* עליתם, נאמרו (ישעיה ה׳ פסוק י״ז) "וחרבות מחים גלים יאכלו", רצונו והחרבות מאלו שנמחקו שמם מהאדלכחא (עיין ר״ה ׳“מ וביאורי לזה נכי1• הי 22 —), אכלו גלי האדומים והוא אנעיפאטעל ובניו והקרן בן שמן. נתהפך ונשתנה לקרן צור (והוא לום —) ולקרן שור (והוא היייוס —), ולתהלוכוח מכרם זלות לבני אדום, אשי סביב סביב לבית ל והמקדש, בנו את שלטונם ושלעוני הלומים —, ועליתם קרא הנביא (שם פקוק ח׳), ״הוי מגיע בית בבית שדה בשדה •קרנו עד אפס מקום ובו׳-. ומעתה נשן נא ונראה מה שאמרו ח! *ל נזה, (ברבות ו' נ), מאי כרום זלות לבני אדם ונו׳ ל״י וד״א דאמרי תלווייתו כיון שנצטרך אים לבריות פניו משתנות ככרום וכו׳ יעו״ש, והנה לולי דמסתשינא, מהעוף שנכרכי הים, וים לי לסמוך על דברי רב דימי (יעו״ש), הייתי אומר, כי ל״י ול״א קראו נהפסוק כאילו נכתב "כנים זלות", וביאורם נהפסוק, לאמור, סביב הרשעים •חהלכון זלות לבני אדם, אשל גם חרטומי מצרים לא יכלו להוציא בלטיהם —, ודרשו המה להמקרא הזה, על אלת המסננים ימהדולי אפיתחא, המתוודעים עצמם לרשות, ונמנע מתם אור פניהם, "וכיוון שנעשה רם מלמטה נעשה רשע מלמעלה* (סנתדק ק״ג) וסביב יתהלכו הרשעים האלה בעין תלויה, ובהשתנות פניהם מחייירא לסומקא — . ומסומקא לשחרות עד שנשחרו פניהם כשולי קדירה — . וביציאת גס שמה לשמים רבים, אשל מהם נראה, שגם הוא התנבא על זמן נ״ח, וננניאחו ושירתו שירת דודים, על הכלם בקרן בן (— או ״בית* -) שמן והמגדל שננה בתוכו, התכוון להכנסת ותננישחא מהנ״ד של נ״ח, בהקרן שבצד הל הבית, הנקראת על שמו בהבלטת העין — בשם ,קרן בית שמן״ —, וגס המגדל שבתוכו נקרא בלשון חכמים (מגילה וי) נשם "מגדל שד", כי כל הקרן הזה, ציתו ומגדלו, נבנית משדידח בת ליון — . ונאמרו ויקו לעשות עננים ייעם נאושיש (שם פסוק נ), הוא כדברי מיכה "אין אשכול לאכול בכורה איותה נפשי״ —, וים להאריך ולהמליך אח בל הקפיטעל על זמן ההוא, אך גם אללי לא נתבשלו עוד הדברים הללו כל צרכן, ע״ב לא אבוא מתת רק להעיר ולהמליך את סוף הפסיק (שם ס' זי) "ויקו למשפט והנה משפח" והוא תחת הכסאוח למשפט כסאות לבית דוד, שלא היו מקבלים גרים בימיהם אף שנאו ברצונם, ביראתם מכלאי הכרס, ולא לצו לערב ולחלל הכרם בית ישראל, נזרע הנא ממקום אמר, ונזמורוח זר, ״וקשה גרים לישראל כספחת* ויוחנן •נאי בן שמן, ובית דינו הצדוקים ספחו וגיירו להעמיס שכבשו בע״כ, והמה שפטו אח״כ לשיפטיהם — . "לצדקה והנה לעקה* תחת השם לדק שכינו לעצמם, נאה צעקת, צעקת הסגרים והפרושים — .