Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 54

54 להגושאים לסוא נפשם ונשבעים למרמס. בדרשם דמים! שהצי׳ן ונפגע, למלוא גזה אס דמיונם? הלוא רק בשביל מניעה אור ציון מרפים הללו — , «־נו הגבוהה יהסלויה (עיין סנהדרין ג' נ' יעו״ש) העעהו לס־וה נדון נו —, וללאה בחוטם זקופה, נסזכריס היולאין לנונין —י ונלנפו עור לנוב (— טיין שנח נ״ב ו ע"ז ל"נ —), נא כמבשר לגולי־ציון — החח איר ציון עור לנוב — ונהחנלוח לבנו, נחן עלי בקולו קול חמור לוב, הרוכב על עני נדעה ודל גאה — . וני צאו נגד פניו המשחנוח ככרום, יצא "ממידה למידה" לשלם אה הודחו וחונה ו נגדי, נמנונע כחנית לחלוח ני בוק׳ שרוקי, אשר לא «לחה על לבני — . והנה אחרי אשר רחצה׳ ננקיון נפשי, והראה• לן, שלא טל הלנונין ישונו דברי כי כבודם,במקומם, טיר וטור לבוני, מונח — —. הנני לנאר לן■ גם הפשוק האחרון מהקפיטטל ׳"נ נתהלים, ולפי דרכנו נאמר בביאור מלח ״כרם", ט״ד ביאור חז״ל טל הפשוק "בכרמי טין גדי, כרמי לישנא דמכנישהא" (שנת פ״ח ב), והוא כמו כרס ביבנה, שאמרו בירושלמי "וכי כרס היה שם אלא אילו חלמידי חכמים שחיו עשו״ן שורוח שורוח ככרם", והנה אן> כ׳ "משמח ׳ושי נן ייעזר וייש• בן יוחנן נטלו האשכלות" (שוטה מ״ז) שנתבשלו וננכרי נקרן אורה ״אור ציון שממנו מוכלל יפיו של טולס" —, ויינם היה ״ן המסומר בענביו שנתבשלו לאור מששת ימי בראשית —, כי "מציון מכלל יופי אלהים הופיע" נאמרו ״יהי אור" —, ושמה ישנו הכשאוח למשפט כשאוח לבית דוד, "איש יהודה נטע שעשועיו" (ישעיה ת׳ פשוק ד יעו״ש —), ורוח ד׳—במעשה בראשית—דינר נס, ואלה יש נצב נעדתם, ומלחו‘על לשונם. ובלקחס ממנו הדברים לקחתם נקראת "לקח טוב" — טוב וישר בעיני אדם ושמים — . אבל אהה! האשכלוח והנטע שעשועים (שימן ב,) הללו, נתבטלו ונעקרו ממקומם, עוד מיום נשיאות שמעון בן מתתיהו לשיא את נפשו, להיות נשיא מלן וכ״ג, למשול בממשלה בלתי מגבלה, נמדינית וחדתית,״נכ״ז, אןז כי נעלו לתאשכלוה, נשאר עוד השם ״כרם ד׳ צבאות" גס להנ״ד של נ״ח — והיא והמיתו נא"׳, ובחורבן בית המקדם כתיב ותרד פלאים, ותנינן שהיו אומרים שמצאו שם דמות סמור, ואילו נסלוקן של צדיקים כתיב ה«' יושן! להפליא העם הזה הפלא ופלא, וכל כך למה ואבדה חכמת חכמיו ובינת ננוניו תשתתר וסנינן משקלקלו הצדוקים ואמרו אין עולם אלא אחד הה ,יכו (— נעלי החקוניס —) שיהיו אומרים עליהם, חמו״ר דמתניתא סכם חופלא ריב ןננן נגדם, אמר יצחק מן־כוש משום דאנן ממולאי אמריה מיל• ממול״תא, אמר בן זכאי אלו שתקתי' מן הן הווינן ידעין הדא מרגניהא להשיב לתלדיקים תשונה נצחה על תשונה! מאהבה לפי חיבתן הוא טומאתן והקונליס עלינו נעלי הקבלה שגרענו אותם מן חמור (ידים פ״ד מ״ו) היודע לאניס נעליו, ביוון ששמע יצחק מן כוש להדא מילתא נחת מן ׳חמורו וישב על אבן שהיה לקבל כוש תנחומי! עליו.' שימן בי. במאמרי "ביה חשמונאי" פ״י הארכתי והוכחתי שנית מכני לחוד, וביה חשמונאי לחוד, ב השם בית מכנ״י נקראו מתתיהו ובניו הארבעה — מלבד שמעון זה —. ונהשס בית חשמן — או חשמונאי — נתכנו תולדות שמעון בן מתחיה, שנקראו על שמו ״השמן" או תשמעוני (— והי וחי ממולא אחד נוחין להתחלף —), וחז״ל, רק עליו יעל ביתו דרשו לגנאי, אבל לא חלילה על בית מכב"׳ מאקאנעער החסידים והקדושים יעו״ש שהארכתי נזה , ושמואל האומר (בשם ספר היוחסין שנגנז ונשרף נימי הורדיס —) "כל דאמר מניח חשמונאי מלכא קאחינא ענדא הוא", פרע בכיוון השם "מלכא" אצל "חשמונאי" לאמור שרק חולדות האיש שהרים העטרה מראם "איש •הודה נטע שעשועיו" והוא צמח דוד, נלקחו לעצמו הכתר והשם ״«לבא", תולדות איש הזה התערבו אח״כ נעבד׳ אדום —. ונפרק.ה׳ (שם) הוכחתי מראייתם נהמשנח סוטה (מ״ז) על נעילת האשכלות, ( - שיורי אנשי ,«שת הגדולה שנקראו נשם "איש־כלח" או איש־כול, ב׳ הבול, כל בית ישראל שנקראו ׳נשם "כרם ד' צבאות", היו בהם, כאמרס "ראם הדור בל הדור משה הוא'ישראל וישראל הוא משה"), בזמן נ״ח, מהפסוק (מיכה ז) "אין אשכול לאכול בכורה איומה יפשי", שמזה נראה שהיה קבלה לחז״ל שנניאת מיכה בקפיטעל ז׳ הוא על זמן בית חשמונאי, והארכתי שמה בביאור בל הקפיטעל על זמן ההוא, ובעת כתבי למכתב הזה תכריחני הענין לשום עיני לחקפיעעל ישעיה ח' ומצאתי