Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 53

53 historisch bedeutende ״Einleitung" schrieb. Wer da den Reichthum der Geschichte Prags an geschichtlichen Daten, Episoden und Legenden sür'S Judenthum kennt, wird es dem Herrn Kop. Lieben sitr diese vorläufige Spende Dank wissen, so wie wir ihm heule für die freundliche Zusendung de» Heftes danken, indem wir ihn zur unermiidlichen Fortwirkung auszumuntcrn uns erlauben. Stern. מכתב פתוחה להצדוקים, השמנים, צבועים ורשעים ערומים. Bon Salomon Frankel. לכנוד ידידי אח• היקר והנכבד נ"׳! שאלתן שאלת תכס נרוצ, מפונה, וז״ל "הודיעני נא קיבה המניע לדן הקוחל יצחק׳, ופיצה סמנשר יופי, למלאוח פחוק פיהם נדיצה ופילה, ונחירון וג׳דון> נגדן , והנה מפי הפמועה שמעתי, כ׳ למן נראפך, נקפורן אסל מיטת ץ כה! צדק (נקנוצה חכמים והמגיד סנה חמיפיח ’זייעע 278 —) ודמיה אוהו לחמול, «ל / לא עמדו נדנולו וסנועמו ״נסי האמת ומי נספו׳* ( — במכמניו אלין מסנה תרי״ח —), ונם לא נמי שפרע, נחמסו גס אוחי והחברים, ואם אמה הדבל ב׳ זאת הוא הסינה. כיא׳ אחה לחוב בנפשן, פענלת על דברי עצמן ואזהלתן אומנו פעם אסל פעם לגלות קלוני וחמקו ברבים, מהדברים סנינינו לנינו, כי פן נהיה גס אנסנו לנוז סהסלפנו מכהנים עמו. ונכסלנו נאנסים סאינם מהוגנים, וגם מהטעם נסיות עוג אל תקל׳ רע. וצדקה תהיה לנו, וסכל לב נטול נפרוט• דרב יוקן> כ• הוא ממ״ב את העניים, וסימל אותנו נדן מהצדקה מפני הרמאים — . ועתה מה זה היו לן •ש תסס צדקה הנאת עלינו צעקה? — ותכלית מכתבי זח, נא להעתיק,למעני את מכתבן ליב״א על פאלתו נדנל מאמרם "בן איס ס׳, וחני תר• מסיד׳, וצולנא מרננן יקני שמעניו", והסיום למאמלן ,קני דני אמונה" שנאי הראשי דגלים כריס קטיעה, נסקל •ויחל וטעות׳ המגיה והדפיס נמ"׳ ח״נ וס״ד — . ועוד זאת הנני לדרוס ממן, אחלי אסר הסלוח לנאר לנו (נתכוכני יצחק הטפט 23 ונהמגיד שם) אס הקפיטעל ׳"נ נמהלים על זמן הצדוקים מניח חשמונאי, אולי יעלה נידן לנאר גם הפקוק האחרון סמה עד״ז, כ• כל ניאול• המנארים נמלח נלס לא יפלו בעיני" עד כאן לשונן —, ונשול׳ מכתנן עוררת אותי לאמל, ,וגס דע מס שתשיב להאדמוג׳, והוא המלין הלן נן עירן יערן, אשל תפליא לעסות נחסם ,פלאי" נמ״ע ,הציל" נימער 22 — . וגם בעיני ׳פלא על ניאחו שלא כדרכו ודרכה — דלן .גבל במליצה שוכנת חיקו (— ע״ן במכתבו כ״י ה' 20 ז״עע 51 —) הנקראת בלשון המליצים נשם ,בזני (— כ׳ מיטב הסיר בזנו —) נח ציר" ונשמשה עמה נחגא סלן, חלפה והלכה לה, וגס הוא נחמלן> לנן נקל לנקר "בצואה רותחת ולביצת בלב ינספולי אשה עם נטלה נמשמורה השלישית" — . והנני להשיב לן על ראשון ראשון, לא ג׳ האשם, מעולם לא מלת על דעתי, לדמות חמור לינא, חמור שעסקיו רעים, לסמור קבל או לסמור נושא ספלים ונפלט לחמור של יוחנן כ״ג , וכי מפני בנייח השוטה ושחן הזה, היה לי לאגד בל הדברים, האמורים והמאירים נאור ציון לחוליות ומיתת (סימן אי) הרשים הצדוקים והנימוסים נימי בית שני, ולדבר• רינ״ז בתשובתו לחצדוקים (ידם פ״י מ״ו ׳עו״ש —)? — . ומה אעשה סימן א׳. ולמען להיות כמסייע, לחברת מקין נרדמים, הנני להעתיק לן פה, מת שמצאתי באמתחתי נש"׳ •שן נישן »'יסן ממלא (- ועל הנליין היה כתוב "'ונ״ל "ממלא" היא ע״ש מ״ד מי מלא ימצו לווו" והנא אל מקומם חייב לברן ,ברון זוכר הצדיקים") (עיין ברכות ס״ו נ׳ - ), שכיב דמן, סליק בן זכאי ומנחם מגודל ל' חסי, קם מי קנא ושמלה שמיי ובעי למקפיד עליית. קם יצחק מן־כוק ושתקי' א״ל נן זכאי שנקי' דהוא גני סב והוא בעא מחייקרא נאיוי׳' עאל ואפטור עליית קשה היא סלוקן של צדיקים ממאה תוכחות מסי שחים שבמשנה חורה ומחורבן בית המקדש, דאילו בתוכחת כתיב והפלא די אה מכוהן, וכתיב ושן נהמות אשלח נם, יאקמוה חבר" א בשור וחמור שנשכו