Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 50

50 'ש1םכי דם אח מרחם, רק לוזחג נפדה,׳דם, אוכלי עם, איוכלי לחם, הופכי איור לחשזז ותבל לבית כלא, v v .. 1 >' ", - » הפככם! הלאלחים ׳ריבון אלה? — ז 1 vii׳ ״ ז״ י v הן ישכון אל את שפל רוח. א1הב החיות לב נז־כאים׳ ואתם, לבכם שאייל פתוח, ריב לכם עם אלווים, ולמה זה בכזב החתל תחתלוי v הכהתל פאניויש באל תהתלו! מתי רוח לערה רוח זיעת ותבונה; ענן חישןי יזרח והיתה האמת לאמונה! T VIV V VI T TITI אז לשבו בני אדם כאחים ןח_ד, אייש שלאנן ושקט, ישלו מפחד . עד תנפה .עורת, לא יטרוף אייש?#חל רעו פן זית אחרת. לא יאבקו יחד לאמים את לאטים, . " ז ־ 1 ־ ־, v W י \ ■ ו?ל ׳וישבי תבל לישתו כיום תנחומים י לא ילשין איש אחיהו׳ ■ו■'■ r כזבים לא יפיח, ‘.י־ T * לא לתן כעפר פיהו במישור עמו מוכיח, דובר אמת לנשא על?פלס, והיתר! הארץ אז למעון שמלם. גם אנכי העני את אחי אשתעשע, לא אדרה חדל אני אוהב אח להתרועע; לא לזרוטו נטלם דברי שאגתי, יקען־ה?אש שלהבת אהבתי מפד אל פד;נתר ,אהב! אחב<" משורר. לו בן אדם יפקח עינים, L ז * ־' * י .■ .ילמד לאהבה מעוף השטים. עד מה פני אייש תרדופו ועיון רוח והבל? עד מה חרב תשלומו להפיוןי לתיהו תבל? עד מה תהגה ריק, אהה, פן אדמה! והארץ פעבורף תשאה שמטה! אקנא בצפרים, לא תשיגם.יד גבר; בארץ יראו צרים שמלטה.יעלו אבר, ובחרב בני איש כי לפול רב חלל, לאכול נבלתם.יעטו על השלל. לא אפקוד על העורב אוכל נבלת הפגרים, , לא אזע1ם על ע1ף טורף שותה דם האבזרים, חלנשר חוס על איש, והוא לא עמיתיו, אם לא.יחמול איש על צלם תבניתו, מה זה תריובו בקשת על לא דבר, הגברים! בים ובלבישת? — המבלי אין די קברים? מה ץ־גז פן חלוף עד בא חליפתו? ובן אשפה, הה׳ מה;.ריק פני אישפתיו? זה ידרוך ברגל גאוה T » vvr I *• v עלי במתי התבל׳ ורחפולתאוה תאור׳ לאסור מלכים?כבלי זח על עם?קי ׳,עיר כל חמתו, לען אכלתהו איש קנאת דתו. ד!פכ?ם < ך,ז1בחי ^דם׳