Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 46

- 46 - ובמקום אחר(כעמוד 48) המחבר אוטו הטלה נאכל, הטלה אינו נאכל, ואתה חשבת כי כוונתו על שני טלאים, ובאמת כוונתו על מזל טלה. שמחתי כי ראיתי כי גם אתה לא אמרת שהקראים הם שהמציאו תחלה הנקרות והטעמים, רק החליפו נקוד בנקוד, ואקוה כי תסכים עמי במה שכתבתי נגד החכם גרעץ בהמגיד, י טובים ונכוחים דבריך בהביאך הטענות לשני הצדדים בענין זמנו של משה דרעי ועל החקירה הזאת התישבתי הרבה, ולכך התמהמהתי לכתוב אליך, אבל סוף סוח אין ספק אצלי שלא היה המשורר ההוא בשנת ד״א תר״ג, ואיננו הוא משה המדקדק שהזכיר סלמון בן רוחים, והמדקדק לחוד והרופא והמשורר לחוד, וכמה משה אברהם נולדו בסים במאתים שנה. ומה שמחייב אותי להכחיש קדמותו הגדולה איננו מפני שלא אאמין שהיה המשקל גוהג זה אלף שנים, ולא ׳מקשה עלי להאמין שרי״ה ודטב״ע למדו מהקדאי, אבל הם שני דברים. האחד כי הקראים בתחלת הפרדס מן הרבנים היו דורכים דרך הקדושה והפרישות והטהרה והחומרות, כנראה מכל מה שהבאת מראשוני מחבריהם, ולא יתכן שיהיה ביניהם בימים ההם איש חכם ופייטן גדול שינבל פיו כמה וכמה פעמים ויחלל כמד ל״הק בשירים מגונים כל כך שאתה לא מלאך לבך להדפיס כל דבריו (כגון בעמוד פ״ב), כמו שלא אאמין שהיו משוררים כאלה בימי לוטהער וחבריו באשכנז, כי בעלי כת חדש, הטתהללת בקדושה, לא יסבלו בקרבם דברים כאלה אשר יתנו אותם לחרפה ולקלס לבעלי ריבם. וע״כ נ״ל שהקראים גנזו הדיואן ההוא והסתירוהו כדבר אסור עד שכמעט נשכח זכרו. והשני לא אוכל האמין שבתחלת המצאת השיר השקול כבר החלו להשתמש במקראות ימלא כדרכם ודרך שחוק וחתול, כגון שיאמר אדם לנשמתו (דף ע״ט) לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך — היש חוכא ואטלולא גדול מזה? וזה נמצא אצלנו באחרוני המשוררים, כגון חריזי ועמנואל, אכן אין הרעת סובלת שראשוני המשוררים יעשו כזאת, ובפרט הקראים, המכבדים את המקרא יותר מהרבנים. גם המנהג לכתוב מספר השנים בגיטט׳ בפסוקים כמו שאנו עושים לס״ק טי יאמר שהיה נוהג זה אלף שנים? ואני לא ראיתיו עד תחלת האלף חששי. אבל שלשלת היחס מיוצא׳ חלציו של המשורר (עמוד ט״ט), בזה יסלחו לי בעלי מקרא אם אינני מאמין בה אמונה שלמה, כ־ בענינים כאלה כבר מצאנו אצלם דברים בדויים, ומי הוא זה באנשי הנלות שיהיה יודע שלשלת יחוסו עד שש מאות שנה לפניו? ודי בזה, ואתה תשפוט. דף ע׳ וירוק רוק׳בכ״י והרוק — למה לא תקנת ותרק רק, עתיד כמו תקרב שלפניו. — שם ודאי כך צ״ל! חשוף סוף דיורישיו שוא ".קראו לו. ע“ג כהחבירי — ואחריו — עזמו זרח — יש כאן ג׳ שואים במקום תנועה. לך נא ראה, אולי יש געיא אצל השוא . השתוממת (כהערות צד 140) על נוסחת אכביד את עלכם — והוא בד״ה ב׳ יי, עיין מנחת שי,