Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 45

45 יאנו כ! ׳סעו, ולא לעולם מסן, כוס ההצלחה ביד ה׳ הוא לאשי ׳חפן גו ׳הנהו. לה! אן צדק צדק חידשו,׳ וכי ׳מוך אחיכם או שארבם הקרוב אליכם, וכן גס גר והושג אשי לא מנית אניכס הוא, כי מעת ידו, והחזקתם נס, והייתם להם מושכי סקד. אשיי משכיל אל דל לא "יא יע, נכל עת נכון לנו ונעוח, כי אן צדקה חציל ממוח, ועל כל דרכיה יגה אוד. עשו עוג נכל עת מצוא : כי תיאו עני ואביון אמי ח" צעי ימיה על לחם צי ומים לתן, וערום ילן נל׳ לגוש, וחייתם לו לעזי לעת ציה, ונכם יעמוד לו. יוח והצלה < לאיש אשי נששו עליו תאבל, שלמו נחידיס; כושל יקימו! מלינם, וידים יפות חזקו; סעדו לגג אנוש השוכג על עיש דו׳; החיו לבב זקן ושנע ימים ההולך על משענתו, וכסן> אין לו לשנוי יענונו, איש איש כמסת ידו ושכלו. זרעו לנס זיע לצדקה וניג הימים תמצאוהו. היו נכונים ונעוחיס, כי יעשה שי• הגואה לשמנם ולזכרונכס עד עולם גם חאחנה היא מתת אלוה, נחלת שדי גנוה על גנוה; דיני נועם כל דרכיה, שלום וניכה כל נתינוחיה . סון> דני , איון היצורים! היום עת עדת לאומים חסוננן, ואחה שתחת ארונות השמים לשמוע אל הינה ואל התשלה; היום ניום הזכיון עת תניא נמשפע אותנו, חשקי מעשינו, פעל פעלנו נשנה חלשה — הלא הוא נספיתך — וכנקרת רועה עדיו תעניי גס כל חפלה וכל תחנה אשי תנא היום לפניך; היום נכסא ליום מגנו נס אנחנו נפיל פה תחנתנו לפניך, ואחה תשמע מן השמים לתת לכל איש ואיש די מחסורו, על כל פשעינו תכסה אהבתך, ותסיר מקרבנו אלה׳ הנני: שנאת וקנאת איש מרעהו וכל התאוות והחשוקות המתוענוח הנאות לרגלם. שלא~נא לנו אורך ואמתך, שפוך עלינו רוחך.. וקח המסכה הנסוכה על עינינו עיני נשי, למען נראה איזה חדרך ישכון אוי, לעבדך בלב חמים כאשי אהנת, העונות אשי גמלתנו עי כה לא ימושו נא מזכיוגנו, יחזקו נלננו החקוח והאמונה, ויורונו למשוך חסי גס אנחנו את אחינו האניון, ואז יפרחו השלום והאהבה בינינו, ויהי כזית הודם, עד נא ינא שילה, יום הגאולה והישועה, יום אשי נו תמלא האין אהנה ואחות שלום ורעות חכמה ודעת אלהים כמים ■ליס מכסים אמן. — .Bon Prof. S. D. Luzzatto an Prof. T. PinSker מכתב. ידידי החכם היקר שלום! בשמחת לבב קראתי לקוטיך היקרים מפז והחלות׳ קריאתם פעם שניה. ישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא שמו של פירקוויץ, ששם נפשו בכפו ולא חס על נופו ועל ממונו, עד שהוציא טמצפוניהם מטמונים יקרים כאלה - ומה היה שכרו? הקראים לא תמכו בידו להוציא לאור אוצרותיו? אין בהם אהבת הליטיראטור והקדטוניות? ואפילו אהבת כבוד עדתם ואבות אבותם? כל שכן שהוא ראוי לתהלה. וגם אתה ידידי היקר עשית מלאכתך כאמונה ובתבונה רכה׳ וכהבנת שירי הקדמונים הצלחת עשו יותר מכל חכמי אשכנז, גם כי עדיין הנחת כה וכה מקום להגיה ולפרש. ואזכיר עתה שנים גרגרים שנשארו בזכרוני. בעמוד 166 המשורר כתב הרע1תו לצורך המשקל, ועשה המקור הרעות בוייו תי״ו בזולת שיהיה השרש מנחי ליה, על דרך השכח חנות אל, ואתה תקנת הרעו, ונשחת המשקל. — ולא ירע לאיש 3ער משנאו וצרו, כהרעותו לנפשו; ירע כצ״ל ברי״ש לא בדלית והכוונה כי האויל מזיק לעצמו במבטא שפתיו, ואויבו לא יוכל להזיק לו כמו שיזיק הוא עצמו(האויל) לעצמו. וצר לי כי עדיין לא באו לידי תשובות תלמידי מנחם ודונש, וזה ימים רכים שלחתי מחירם לאחד מידידי.