Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 47

- 47 - דף ע״ו שיטה אחרונה וןןל1ת תננלה, נ״ל מן ועלהו לתרופה, ואולי צ״ל ופנלים׳ או אמר על1ת תחת עלים. פ״א הלע)לם — ואיה היתד? וכן (דף ע״ו) במבחר ההרים — איה היתד? אולי יש כאן משפט בלתי ידוע לי — אולי יש כאן איזה סימן פרטי בנקוד ההחין הללו — השירים טנוקדי׳? שם צ״ל כמו נבל — םג1ךיו. ם״ג ויעשיר איש ויורישו (וימיתהו ויעביר נחלתו לאחרים) למחר, ואם חיה (ואף אם לא ימות) תמורנת1 סביביו (המות מקיף אותו והוא תמיד ירא למות׳ או ימותו קרוביו). פ״ח אחרי דרכי אעברה וכל הכוונה 5 אני הולכת לדרכי׳ למקום שיש לי לילך, ואמרתי בלבי שיש לי רשות לילך בלי שיעככני אדם׳ ואין לי שום פחד ממך, כי נשברה אימתי — לי בם (בדרכי) כרשות יש לי כמו רשות ללכת בדרכי. פ״ז וימסיר, אין ספה שהוא חוזר לאל, הוא גזר על העשירים שיהיו טרודים בחשבונותם, ועל העניים שייגעו ויעמלו, והנה מקרה אחד לכל. צ' ו — בחצרותיו, וכן צ״ה ו — ,בהאספו, חוי״ו שורק נחשבת כתנועה, והשוא שאחריה נע, זה על דרך הנקוד האשורי, כי במלת ושאת1(חבקוק אודיסא) הויו שרוקה, לא כן במלת ופישו, הויי׳ו חטופה (ביצוא). והנה המשוררים כלם מפכימים בזה, כי ו ותנועה אחריה היא יתד, ו ושוא אחריה היא כתנועה, אבל השוא שאחריה הוא נח אצלם (ראב״ע במאזנים, ומשה ן' חביב כדרכי נעם), ודרעי זה עושה השוא ההוא נע. דף צ״ו הערה 3 לא צורותיך, אלא אבריך. ק״א חטאות ז1ר,;קב1ץ טז1ר לכל ז1ר-רמים .עי,ניו דמעות כגחלים. הרי זה כעין מה שאמרתי בחלומי לדף ס״ג) יצךספים, ואולי יותר טוב לכתוב •יצר רספים, כמו כאן זיור רמים — ומח שאמרת ,ס״ד) כי מלת ספים לא היתד, חסרה יתד וכד, לך בקש ולא תמצא בכל שירי הקדמונים יתד ובי תג, ויתד, ור תנועות. שם אלד,י אין דמות לך באלים — מלת לך נחשבת כבי תנועות, אולי יש געיא אצל השוא. ק״ג כדבר חדו לך — צ״ל חזיו — נך. ריש ק״ח אספים לכל־חפץ׳ טלאים בין, וד ־ ־ בר רק (ושוא) סר I וז “r h י י J : ז T ז « t : T מכלל אמו1תם ״־ כן צ״ל. בסוף דף 55 כמו נזר. וכתרים — צ״ל כנזר ו ־ כתרים, או כמו זר י־כתרים. 56 גב ושערים — צ״ל גב ו־שערים. שם יאור ומאורו וכוי צ״ל יאור כ־מאורות וכוי, או ׳,איר מאורו. 136 ויקרא ראש למזלות, צ״ל ונקרא. ועירי יעקב הם עיירים עשרה ששלח יעקב לעשו, או עשרה חמורים ששלח יוסף לאביו נושאים מטוב מצרים, ומפני שהיתר, הסעודה בגן ועל יד הנהר, אמר שהיו שם עשרה חמורים נושאים כל טוב, כחמור׳ אביגיל שהביאה לדוד מאתים