Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 44

44 טוב אשי הוא שאייה מימים יולסו, משמיה «•«•ם עניו, ׳הסך ליגון ואנסה, לנ שמח נדני בעל ונפסד, נטל הדני נטלת השמחה, ועוד יוסיף עצב עמו. אוי פני הזכיון ׳לנש קדרות, ובל נפש תמלא דאנה אולם האמונה לנצח תקום, ואן> אם הזמן אילים ׳גני ואווי חלציו אומן וחיל בגבור לרוך אורח, חינו ריקם תשוב אל נדנה, טליה לא ׳תגני, והיא ביתד נמקו ם נאמן נצח לא יצען, וכצור חלמיש נלב ים, אשי אף אס ירעשו גליו ויתגעשו בי חרה לו, הצור ממקומו לא ימוש, השנלח לא תשטפהו ועוד יעמידהו הבן נקרנ לנב, ברוח סועה וסעי המכנה שלהבת אש גדולה העולה שמימה, ויפיח רוח חיים תוך נחלים עוממים אשי במעט בנחה אשם נאפים, ויעל אותם נלהב אס השמימה — כן האמונה אס לא אך על שפת חנפים נ* אס נקרב ולב משכנה — לא תירא מסערות הזמן, לא לני כ* לא תחגני עליה ול)א תובל כנותה, ויה• להפך כל עוד יגדל בחת הן יגדל גס שלהבת האמונה הטמונה נקרב לננו, והיחה לאש מתלקחת ותאי את חלילה, ליל השפק והמבוכה, אשר נעד עיני שכלנו יחתום ויוליכנו תועה אין דיך. ולכן דעו איפוא ולאו מעלת האמונה, אך היא תאזור מתנים אומן וחוזק, אן נאורה נראה אור. וכן אמר מלך ישראל אשר רוח ה' דני נו: ״הנה טפחות נתת ימי, מדות בשעלך ימי "שנות׳ עלי חלד, עליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע: אן הנל כל אדם, אפס ותהו הגנד "ב• במה נחשב הוא, אס רוסו יחיש מסלט לו, וגוו אל עפרו ישונ, לא יכירנו עוד "מקומו, לא ׳זכר ולא •פקד; כאריה במסתרים ,׳ארב לו תמות מיום הולדו, וגס במספר ״הימים אשר חרצת לו ונחת לו לחבל, אך נצלם יתהלך, מסכה נסוכה על פניו, ולוט "לוע על שכלו, כ• אן הנל •המיון, מנחי שנותיו נאפס ותהו יבלת, כל ימיו מכאובים, "יעמול •אסוף ויקנון יצבור כעפר כסף ממרים סמלים, ויניחם לאדם שיהיה אחריו, "ונערס ישבע פר• תבואת יגיעתו יבא מלך בלהות יצעד צעדי אונו ויוליכהו אל חצי "מוח. ורע עליו המעשה כי לא ידע מי יאסוף וישלוט נכל עמלו שהוא עמל תמת ״השמש. אם כן, מה קוית• ה' מה היחה תוחלת• ותקות׳ אם לא אלין ח'? חוסלת׳ ,לך היא, ובך כל מעיני סלהI אחת אל מסתתי משגבי ומנוסי, נוחם לגני ושמחתו ״ולא אירא מות; ואף אם אראה מלן בלהות פנים אל פנים, מורא לא יעלה על ראשי ״פסי פתאום לא יבואני, לא יהלך עלי אימים, אך ירק אירק בפניו ואמלא שחוק פי, "ב׳ לני נבון ובטוח כ׳ מידו תקמני, ותאחזני ימינן ח' הנאדר׳ נכח, והובילני אל מי׳ הנצח.“ ובן הוסיף נעים זמירות לאמי "אן לאלהים יומי נפשי נו שימי מבטחך, כ׳ ממנו מ ק ו ח י," — אשרי הגבר אשר נסך ח' בקרנו רוח אמונה כזה, הוא ישא אולי נחמי בנח׳ נפשו, כען שחול על פלגים •נל׳ מיס לא יחדל מעשוח פי׳ תבואה למכביר, המשמח אלהיס ואנשים. — כל מכס ואיש תבונה ׳חגור חלציו אזור האמונה; אז בלי אימה ופסי, ישחק לפגע• תזמן יחד. .IV אכן למען הוציא האמונה הטמונה בלבנו לפעולת אדם, ויפוצו מנגינותיה חוצה למען ׳שאי לבם זביון נצח עלי התבל עליה תתהלכו!, אל חתנו מרגוע לרוחבם אשר בקרבכם סן,׳מך נעצלתים, ואת אשי לא יהרוס הזמן בעברתו תהרסו אתם נפיק רוחכם; שימו לנכס ב׳ תוציאו ממנה עזר ותועלתי למצוא חן בעיני אלהיס ואנשים, למען יודע אמונה י׳ אמן בי רוח ה׳ נוססה בכם, התהפכו בתחבולות לעשות מפעלות, כבוד ת׳ עליהם יראה, וכל אשר טוב בעיני האדם; עשו ככל אשר לאל ידכם לעונת ארן מכורותיכס, למען יצא לכס שם תפארת על האין, ונזה תנחלו כנוי, וגם הנחילו אוחו .לשלשים ולדנעיס; שיתו לבכם לעונת אחיכם, למען חרב פרשת גדולתכם , רשאי לבס זכרו! נצח; עשו לביתכם, לבניכם אשר נתן לכם הי נחלה וסגולה, נהלו אותם במסלול האמונה, ואס המת על האמונה יאמנו, •היו גם נימים יבאו עיים נאמנים על תום רוחכם; האיש אשר העת משחקת לפניו, והאשד הזמני לו חבל, כ• יראת עני ואביון חסר נל, אל יטמון ידו בצלמת לאמי: לולא חפן ח׳ דכאו, כ׳ אז חנהו גס הוא כמוני בעשר והון רב, אין זאת כ׳ אס מה יצא הדבר להעלותני על פסגת ההצלחה, ולהוריד אותו אל שאול החסר והבשן, ואיככה אוכל עשות דבר למרוח עיני כבוי •ה׳ — ח• שדי! וכה לחי! בי שקר וכזב מפתח שפתיו,' הן מי זה נא בסוד ח׳? הלא ברחוק מזרח ממערב ובגבות שמיס על האין, כן גבהו מחשבות יה ממחשבות גבר. אס כן מי זה תכלית שדי ימלא? הלא מקרא מלא הוא ״ואהבת לרעך כמון" כמוך: בנפשך, וזה אבן פנח תורתנו, יסוד מוסד עליו תשען. לכן אח׳, השמרו מאוד לנפשותיכם לבל יהיה נכס חטא, פן •ראה ת׳ ורע בעיניו, ויעולל לכס כאשר עוללתם לאחיכם האביון, ופרי מעלליכם תאכלו. — דעו כ־ הטונות והרעות הנאות מהאדון ה׳ צבאות באשר