Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 43

43 המה המתנשא כמו ני וימס? הנם הרגע גשש«? האם הרגשה יקרה כמוס, אשל נה כל שקע לנננו ושלוחו חלואים, אד על איני נהו נוקדה, ועל קור• עכניש נגהה קן לח? הלזאח יקרא תקוה נח שמים? ואשק כזה נשם הוחלה יכונה? וני חאמלו: כן הינר, כל אשל יקעד לננ אנוש, יצהיל פני גנר וינחמו מעע מעצנונו ומרגזו נעה ההוה, הוא נשם חקוה יכונה — האמנם צדק חדנלון? חי אל וחי כשפי I כי לא חצדקו נדנרכס, חזכו נששעכס; אן חקוח דנל הנוסן שמחה קימה נלנ איש , אשר ישניעהו ענג ונחה גם היום גם ממר, וגם נאחר׳ ח הימים ׳שניעהו הזכלון' שמחוה עד נל׳ יי, עד כי מלגשת צמצמוה יה! שנח והודיה לרוכג על נמה׳ ענ, אן לזאה יקרא נצדק הקוה . אולם לא כן השמחות אשל נם התהללו אתם, והתקוח אשל נה. הקשרו מוקל שלומכם, ממת לא ירוו צמאונכם, ולא ימלאו משאלות לנכם אן> נעה אכלכס מהם, אן> כי אחרי אשר יחלשו. והנה אן לזאת יקרא חקוה נמלת שדי ממרומים: — חקו ת ח" נצח ואל-מות; אן הוא תמלא משאלות תלנג והזמן, ונעוד לא נשים התקות הגדולה ההיא על לנננו, כל אחיותיה כאשק נחמנו, כחלום מזיון ליל אשר יצין יחלן> וינש; נלעדה לההו כל משאלותינו; כקצן> על שני מים אשל ירים ראש וירי מעה וימק, כן כלמו אן משאות שוא ומדוחים . וכל איש אשר עיניס לו ולג לתנין, ילאה וידע ההנדל, אם אל החקוה האחת אשר אמרנו נשים מגמה שנינו וכל לנננו ואם אל אלפי אלפים ולננות מקוות אשר נמשל יקודם; אס האחרונות ימצאו מן נעיני תאים, אזי לא •מצא מנוחה ומרגוע, ושלוח לננו תעש לה כנשים. אולם האיש אפר ישים ה׳ מנעהו, ואח העוג נעיניו יעשה, הוא ׳נסור נלאשונת, יקשור החקוה הגדולה הלזו על לנו ויהי הקשר אמין, כל מחשנותיו ומפעלוחיו עליה נכונו. הוא ימצא מנוחת לנפשו, הוא ישנ על שמריו שוקע ונועח לא "לא רע. האח! מי כמהו מאושר?!ששו נחייו חנורן, וגס עת יעלה לר^אוה אור שני מלן, אשריו,לו העשר והאפר הזמני והנצחי למנה. חתקוה היא משען ומשענה יתד נאמן, ומעלה אליה כל משאלות לננו יקלעו. הן ישמח ויגיל נינה אס יעלה על לנו כי גס אחרי אשל תפוג נויתו לעשר ממנו לוקחת, עוד נו נשמתו אשל נשח נו ה׳ נמקדו הגדול, והיא חשאי למשמרת נצח, תגיע עד שעל ה', ותשנע שונע שמחות את שניו, שמה התנער מעפר החמר, ׳זרק עליה מים עהוריס ועהרה; וכן נה •שים אל לג ויוכל לקוות כי נם אחרי מותו ישאל לו זכרון נצח מלי אדמות, אס נניו יזכרו אח שמו, או מפעלות ידיו ׳שאו שמו לתפארת — זאת היא החקוה! לזאת •אמרו "תוחלת" ונצדק ואמת "תקוה" שמה יכונה; לא חזיוני ליל אשר רגע יציצו ויפרמו ורגע כחציר ׳מלו; ולא מהתלות אפר רגע ׳ניאון ורגע יעלו נתחו ויאנדו: לא כן אלה אפר יקוה איש תמים דרן, "תקוה נצחה" שמס, והמת חלק אלוה ונחלת שדי ממרומי שחק אל תנצח ננלאו ואם יקום עליהם הזמן השודד, חפצו נידו לא יצלח . — אשרי האיש אשל ישא החקוה ההיא נקרג לננו שנימה, הוא •שא אוצר נחמד הון יקר ונעים. אשר מיום ליום ומעת למת •רנה עשרת מונים, ויעשה פלי חנואוח למכניר לחיים הזמניים והנצחיים, אן הוא •שמח וירנן אס יראה נניו ילכו הלון וגדול, כ■ •גלה לשניהם כל לננו, יחשוש להם מצפוני נענו, •שים אל קרנם תקותו ומסקנותיו, למען יראו ממנו וכן יעשו גם תמה, את אישר חסל לעשות יכלו תמה, את אשל הניע נאמונה, גס המה יחזו, יניעו וינהלו לאמרת ת', לו גם המה יעו אזן ושכם, ואם אשר זרע נדמעת יקצרו המת נמה; אן הוא ישיש אלי גיל אם יראת, משעלוסיו ומעשי ידיו יעשי לי יד ישם גס אחל• אשל תצא רוחו, והוא לקנרות •ונל, ינא נצור ויעמן נעפל נמלע ונמלנן, זכרו לא יקון> גם אמרי תירשנו התולעת, הוא לא •דע עצנ, יאנה ודאגה ירחיק מאהלו, יגון יאנסה כ׳ יפרשו אלנות ידיהם עליו, כמלונה נמקשה המה, וכצלל׳ ערג חיש מתר ׳נעו. — אלה המס שמחות החיים אשל ׳צהילו שני גנל, המת יחזקו ידים r . לשוח ונלכים כושלות •אמצו, המה ינהלוני לאע לאע למרומים ולחי• הנצח ולא יוליכנו י'' ב תועה נדרן, המה אשמו ועשרנו על שני האדמת ופרי חנואת ־הזמן. תחקות היא נשם החיים, מתת אלוה רוכג שמים; משגג ועזרת למחות נצרת, לעני לאניון ולרוח נשנית. 111. האמונה והאהנח אשל נחנו למורשת לנו קהלת יעקנ, הנה לנדהן מקמרוח נעועיס ונאמנים, לחזק נקרנ איש 1לנ עמוק אח 5זקוח הנצח ואל־מוח, ותנה סנל נחלתנו, אשרינו ועוג לנו, לא נירא מחמת הזמן המציק והשודד, כי לא יוכל לקחת מאתנו הקגלה היקרה הזאת ניד חזקה. הן כל חקזה כל תוחלת, אם אן לאושר הזמני מערתה, ולא נחלל• קדש •קודחת, כמן לשני רוח הוא לפני הזמן האכזר, וגם אם תתנשא, רגע כשנלול תמס תהלון ותהי לו לשלל ואיננה נ׳ לקח אותה תזמן. כל זכלון *