Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 42

48 עמלו ואנסנו עיי סנואחם אבלנו; מעס סקעצו כף עם יעים אה ונים, ולנוס,» תיו פתוחים ליותת; מעת נה יצאנו על מיחני סנל לקנות לנו יד ושם עוג ננסי מכסף וחרון. הימים תאלת פד עולמי עד יעלו על וכיוננו, נצח לא ישבתו. — גם ימי מכאוג ויגון אס יגאו עלינו, אס יד ה' תגע ננו ליעת ושדי ימי לנו, אם ציות נפשנו יחישו מסלע למו, ועקנוסיתס לא נודעו, גס תמה ישאירו לנו וכיון קדש, עונ ונעים למנה, גם וכים יהיה נרוך, כ׳ כציון! כסף יציפונו וינחנונו; המת יסקלו לפנינו המסלה העולה נית אל וינינונו מפעלוח תמים דעיס, אשי דינו נסתרה לגני מצליח נ כ ל עת. — אשינו מה עוג חלקנו, סנל נעים נפל לנו לענת, וביון שמו, נו חיינו חלואים, ופייו: הנסיון, גם הוא פי׳ עמלנו ותנואתנו אפי תשאייה לנו העת אחי• השידה מאתנו. אחה נושם החיים! ברון אתה לאל עליון אשר ננוע אותן נתוכנו לחיותנו כיום הות. הוכרו! והנסיון יסדו נצמדים, יקיים מוהנ מחרון נחמדים; אשרי תגני המה לו מנל, כי ו ולתם הכל תנל. .II הוכרו! אשי הוא לנו משמית מן העני, והתקוה אל העתיד, המת יחיו ׳תחנרו ויתקשרו פדי יהיו לנשי אחי. ובאשי לא ימלע בל נמצא מהיות לו ממציא, וממור ניני »לחו, כן גם נחי׳ האדם כל מעשה ופעל הנא אג או תולדה למעלה או פעולה »לתו, וגם כל קורותיו כל אחת אומות נעקג רעותה כרתוקות השלשלת אשי אשה נאןותה תתלכדנה ולא -תתפרדנה וולת׳ נסוק יד, לבן גם התות הוא אן פי׳ העני, והעתיד מההות יולד; ובאשי נאתג הסוה, כן גם עצמה תשוקתנו ואהנתנו אל העתיד. כלנו, נני אדם גם נני איש, בקנון כגדול, בעומד נמיום שלני סולם ההצלחה, כמסתחר נשפל המדרגה, בלמו אל העתיד "חלו נכליון פינים, גם בל איש נענות ונמאס קען עין ושפל אנשים , גס לו העתיד למנה. — אן' על העתיד ימיה תגני, ואף אם המות עומד אחי כותלו ונידו מיג שלופה, עוד נכל ואת יאסוף ו׳ קנן ליום הממית כי אכף עליו פיהו; ששת ימים יענוד האדם נועת אפו, יצא לפעלו ולענויחו אן למען הכן צידת ליום סשניע׳; נקין לא •חן תנומה לעפעפיו ושנה נעיניו לא יראה, ויאגוי אל החרף, למען לא נמסבגוח •אכל א ו לחם עצנים; וניד חרוצים יעמל כאשי תעשינה הדנויים, למען ׳בון ניתו, וגם ורעו אחריו "יש ניבה, ויניס יחיו לעולליו, עד הנה ינינו מיציי וממלל׳ איש נאשר הוא מפי מן האימה, מעפר נא ועד מפי ישונ; עתה נניטת ונחזה נו מצי היותו נמל נפש ורוח ונכל ירכיו משכיל. גם אמי מאלף לא מצאתי, אשר לא ׳תאוה תאוה אל העמיד, אין גס אמי נחם אשי ׳יזה צמאונו נחמדעים אשי אקף מי כת ויאמר זי. נוסף לזה אם יעלה על לננו וביון עוב מימים עניו, עוד יחי מגדל תאומו לימים יבאו, לממן, ישאירו לו גס חמה זכיון נמים בימים עניו; באכי אשי, אחי• שדי אימתו ישות פניה ויזרעה זימונים, אל גשם נינוה "חל, כן גיסה נפשנו לתאוה לימים יוצרו, למען נוכל לנצע אח אשי יזמנו, לבלות מעשינו נזין טונ ונאה, אשי ימצא חן נע׳ני אלהים ואים, ונוציא יקי מזולל. (בי נל׳ תפונה תחלח מעשינו על שדה החכמה איננו עוד נקי מכל חלאת וערג רנ) לבן כל איש אשי השאיר לו הזמן זכיון טונ וערג למשמרת מימי נערותו, והוא: כ׳ תואיל לכת נימי תנוער נמסלה העולה ג׳ח אל, הוא גם עי זקנה ושינת לא •פן ערף לנינה נייאו לנל תכלים זקנותו את ילדותו; וגם האיש אפי לא היה מאופי כמהו, ואן ניגון ועצג ישים אל לנו זכיון ימי תשתיות, כי נם לא נסת הצג כף יגלו עלי מסלול הדעת. ואן בינות הימים נאו אל קרנו מכמה ותנונה כאשר יקרת בזאת פעמים אין מקפר, זה ■אמי: מ׳ יהן וימי הזקנה יכסו פשעי הילדות, וחטאות נעורי נל יזכרו. — כן הוא, אח׳ האהובים, מ״ האדם נקשרים עם לבנו, וסאוחו וחקותו ’עניו *) אח הזמן. אלה המה חלקו נמוד בחיים חיתו, כי למה לו חיים בלעדי התקוה? האם לא היה טוב יום המות מיום הולדת? התקוה הוא תסנל אשי ׳רכס את האדם לאלחיו. כל תפלה כל תחנה הוא חקוח אל העתיד. לכן גם היא למנה לבל איש ואיש למען תהיה לו עזי כנגדו נצי לו. — אולם נעמיק נא שאלה, נלכה נא ונראה איה איפה ואיזו היא התקות, נה נענוי חלולים לקראת העתיד, תאם היא כחלום מזיון לילה, נערב הוא נא וננקי איננו? מה המת חלומות כאלה אף אם לא סוא ידברו! הלא מחזות כמו אלה תינ והוסיף לנו המת, אבן חים נשטף מרוצתה חאספס אליה באסוף עמיר גמה׳ ולא 'ימנ עוד מקומם איה; ואם היא פי׳ התאוות ומשאלות אשי מן התפעלות והתאמצות הלב ׳ניאון, אשי בקצף על פני חמים *) מן ויעבור אח הכושי.