Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 38

38 החטאים שחייו על עונס יעל אטלס, בצואר׳ נשינו וטסנו •ליוו קמיעות אפי נתן הקדום מא.. גס לווצנ קבל אח ועיי לא שנה סיג אל נינה, עודה מעוששח על לאשינו, לכן צוה הקיוש אשל בחול מסכן יקה בתולה עניה לאשה והחישה תהייה נסצל אוח, כי השמחה ביניח לקברים חכסה אן> וחעצול המגפה. וחנה מצאתי איש כלבבי הגמול נשחלי אשי לא ימיש מניח המירש הוא נאוח לי ליבר הזה, עחה מ• הוא האיש אשר לו נח ואץ 'יו משגח לחתה לאיש •אוח לי להניאה ננלית עם נעל נעוליח נניח מועי לכל ח׳, ואני אלביש אותה בגדי יון ל לחשאיח כאסח ננוח הנדיבים גם מאחים כסף נדת אחן לה מלבד משביחו אשר תהיה שלמה מאח ה׳ אלה• •שלאל כ׳ הציל אח עותו והשיב תמחי מעל צאן מרעיתו". עתה מת תאמרי חנה? התאני לתח את נתנו. לאיש בחצי מות?" "טוב הדנר בעיני כי שלה נאה נימים ואנכי עוד גאות אלנש ולכבוד יהיה לי הדבל כי אפדה יושבי העיר מריח שחח," 'יסף נחפז ללכת אל בית הנשיא יצחק אחל׳ שמעו כי ישי חיבל בעיני אשתו, ואת פי הנעלה לא שאל כ• גם אותו לא שאל אביו בפסי לו אשה. הנעל לוקס מנית ה' והנערה מחדל הולחה בקול תרועת שמחה ביתה יצחק, שמה הפשיטו מעליהם אח בגדיהם הקרועים וילבישו אותם מחלצות, ייצלו וימנו אח הכסף אשצ אמל יצחק, לא הרבו דניים ב* דבל הדבר נחוץ ואגודתם נוסדה לנצח. השמש יצקה איל יקרות על הארץ, ובעזוז מומה להטה אח כל נאות האדמה, הקוצרים יניפו חרמש על שבלי הקמה בדממה, ישלחו מגל‘על תבואות שדי חלומות נשנים זועפים, קול עונים הידד לא נשמע, בשדי חמד לא ייונן לא ירועע, ערבה שמחת הקציר, כ׳ המוח סח קציר לו. — נושא אלומותיו לא יבא ברנה, לא יתן שמחה בלבנו מעת דגנו יחילושו רבו, ב׳ לא ידע אם לו יהיו לאכלה, "לא סן יכין ואסר יאכל וזרים ישבעו כסו, כי עיניו לאו היום בנוקל את שכנו הקלוב אליו בעצם חסנו, וכחתף צוד צדהו המוח, חייו נזעכו ובצהרים לקברות תובל ועזב לאחרים חילו. — שאיה תשתיל מלא ייסב החבל, והשממון ימשול ממשל רב, הקטנ תומך שנע הוא, ובניו: נכי וצעקה יורשי עצל המה, נכלה שממה וגיל מארץ החיים גם הנותן זמירות אשר נין העפאיס יקנן והד זמרתו ימין עצי היעל לא ישמיע נחוץ קולו כאלו מצות הקטב עליו חזקה : תאנק דים! הדרך אשר בין העמקים עעופי נר כנחש עקלתון ישתרע עזוב הוא מאין עוני, לא נשמע עליו קול רעש אופן, נאסף מנו כל רגש סיים וקול המילה וגס ברגל לא יעברו עליו, כי איש איש יושב בביתו מיראת שן יקדמנו המוח, רק על המשעול הצר העולה מן העיר עד חצר המוח עליו עקבות החיים נודעו, שמה ילכו אנשים ועל כתפם ממיסה מטה לוטה במעטה שחורה חונה שוכב איש מח אסל ישאוהו לקברו בקברו אשל כלו לו. אסלי המטה לא ילכו אנשים רבים לעשות כבוד לנפש המת כמשפט, לא נשמע קול קורא "הגו נדבות לנשמת המת" דומם ילכו אין קולא אין משמיע. והנה בדממה האיומה והנוראה הזאת אשר תפיץ מחתה מסביב נשמע פתאום קול תרועת שממה, הקוצרים הניחו חלמשס לארץ, ועיניהם משוטטות לדעת תוצאת השמחה איה, נושאי המעה גם הם הקנו פניתם להביט אחורנית, ותנה מחנה קטנה נוסעת בקול המון חוגג, שלים מוגנים תופשי כנור ועוגב משחקים לפניהם וחמה מפזזים ומכרכרים בכל עוז. הולכים במחול תליך ורנן, חתן מכתן פאר וכלה לנישה עדי עדיים הולכים נ •,רב המחנה הזאת ופניהם מועדות מול חצר המות לכרות שם בלית עולם בינותם. — כל אובד וקשה יום אשר חפץ להטביע דישו בגלי שמחות או במצולה היין נלוה עמהם, כל סואפי נפלאות אשל יאבו לראות נעינים צלם דמוח החיים במקום מושב המית נהלו אחריהם. — עד שעלי חצר המוס הגיעה המחנה בגילת ורנן, אולם פה לא קמה עוד רוח באיש, ידי חופשי כנור ונבל נרפו, לא עצרו כת להניע אצבעותיהם, בלי זמרה נפלו לארץ ואין מרימם, כי מ• ישמיע קול שמחה בראותו מנגדי נכאים אשר מר ינכו על מחמד עיניהם כי מת ואיננו? היעמוד לב איש בראותו גלי עפר אשל נערמו לפני רגעים אחדים ותחתיהם בחשך יכוסו מתי סודו אשר לא עבר יום מאז המתיק קוד עמתם? או החחזקנה יד• אדם בראותו קבר פתוח כפה פריץ חיות מחכה למו ערפו? — גס פני החתן והכלה נזעמו, כי פלצות נעתתם, בידים לפוח נטו אבירי לב אשל שאל רוח למו את יריעות החישה לאהל על ראש המתן והכלה, המברך השח אמרתי, ולא תנעים קילו כפעם נפעם, הקרואים אחד נאחד נגשו ואיש אח רעהו ידחקו מפחד אשר נפל עליהם. לניס התנחמו על אשר נלוו אל המחנה כי תחת אשר חשנו לשמח רומם הדאינוהו כי מ׳ זה ישמח והמות עם מבטיו המפיקים אימה נוכח פניו. - המברך כלח ברכתו, האם I