Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 36

36 המו; לנה ומפלה, ניי! ה' מזוג מאץ אדם, רומסי חצרות בית ח' לפגי ממיס אחדים ירמסו מחה שוקיס ולמונית, ואשר באו לדרוש אח ה׳ ידרשו מחה אחל כל ממכר, אים לדרכו פנו לעשות מעשהו, רץ יוסף נוחר ילכדו מכל ההמון הרב בבית אלהיס, ומכה הוא יושב פניו קדמה אל הסשר אשר לפניו, ואחורו אל האת המבוערת, בית אלהיס אוה למושב לו יען כי בביתו אץ לחם ואץ שמלה, בחר הסתופף בנית אלוה ולהחס בשרו בקרה משמוע בביתו אנקת ילדיו וחרפות אשת מדניס וכעס. נבחר לו שנת בשפלות •דיס ולסבול זלעפות רב" ממשוח עבודת מאומה ולשבוע'לחם. אולס אל תדאג לו בלבנן קורא נעים! סן ימית ברעב, יהי לבן נכון במוח אשר ימי עניו לא ימשכו, ולא לאורן ימים במצור ובמצוק ימיה, כי כן העם הזה וכן הגו• הזה לשוכב בחיק העצלות קדוש ’אמר ולאשר ידיו ימאנו לעשות חושיה מואס בבצע מעשקות יקרא, הוא בזעת אף זרים יאכל לחם ומעמל יד־ אחרים ישבע, בעלן יענוהו, ובני ישראל ישחרו שניו לעת מצוא; מרבים העם להניא אליו נדבת ידם לממן יתפלל בעד החיים אל המסים. לא ארבו הימים ותפקחנה עיני עדת הי לראות כי יוסף מתהלן את האלהים, ומאהבתו לחורת ה' ומדבקו בה כל שכיות החמדה מאפס ותהו נחשבו לו, וימלא את ידו להיות נם הוא כאחד הנעלניס וירימו גס אליו נדבה. — המשמר־ הזאת עונה הוא מאד עץ חיים היא למחזיקים בה. ולא במסכנות יאכלו לחם. כל דבר אשר כמרי דת נצרת.עליו יגילו - ביום מוח אדם וביום הולדו — ישמח עליו הנעל( גס הוא, כי באשר ■בא המחזיק במסירת הברית החדשה אל הכהן כן יבא איש ישראל אליו. הוא ישא רנה ותפלה במחיר על יד ערש ילד היולד אשר כמעע נפקחו עיניו לאור באור החיים לחלוח פגי ה' לשמרהו מלילית וכל צנאיה, הצודיס אח נפש ילדי בני האדם לקחח, לבל יצדוהו חרם, והוא ילמוד עשנה בעד בצע כסף אצל משכב מת *) אשר סגר המות עיניו לבל יראו אוד נצח, למען לא יצודו מלאכי בלהות את הנשמה אשר הוצגה ערומה למדתפית ויתעללו בה ותתע בתוהו לא דר ן.־ כי יפיל איש למשכב ותקרב לשחת נפשו עת •קראו הרופאים לגהות מנו מזור ולהעלות לו רפאות תעלה וכל קרוביו ומיודעיו יחד ינכיק, ישולם להבעלן לבענוד ינצח בנגינות דוד בן ישי, אולי ׳לא ה׳ וישמע וישיב אפו. כי ימות איש ובן אץ לו, כסף ינסן לו למען יאמר קדיש לכנות מדורת התופח הערובה מאתמול לנפש האדם . הוא יבא פתח• כדינים וימלא כפו זהב במותם, וגס בבתי אביוני אדם יציג כף רגלו עת יבא קצם. ההילן משכים (ארמאדאקס) ידרשהו, וגם גלו■ העיניס (אויפגנגקןערסצנר) •שחר פניו, כי לעתות בצלה בל בד איש אל חחתיצל כנפי האמונה ינוסו בחידת נפש לעזרה. ערש ילד תיולד וגדיש קבר לו נשתוו, ללכת אל בית האבל או אל בית המשתה אחת הוא לו, כי רק אל הכסף הוא נושא אה נפשו בנשאו תפלה , ובשכל יבא על כל נפשות מת, על כן שב לנו לרגב עפר אשל כל רגש אין בקינו. הוא לא •תעורר לקול ועקת שבל אשר יעורר איש מצאו רע, ולא יתערב נשמחה השמחים אל• גיל, לא יתעצב אל לנו באומרים לו : כי בית ה' י לן לששון שיח בעד רעהו אשר הוכח במכאוב על משכנו, כי למה זה ישיח יגון בלבבו? הלא בחבורתי נרפא לו, ובכאבו יחונש כאב חיסר לחמו, לא תצלינה אזניו אל שמועה כי באה אשר מת איש בלא יומו, שמועה עובה היא לו, כי מיורדי בור נפשו יחיה, יבמות אדס תשבע מיהו למס. וכאשר עת וזמן לכל מרכולת יש אשד יעלה מכרה ויקי ערכה נינוח הקונים אשר אחריה ■דרושו, ומוכר־ה יאמר: ברון ה׳ ואעשיר! כן גס נמרכלה האיש הזה — הסהלים והמשניות — עת נכונה אשר יקרו מאד ומחירם •עלה שבעתים: שוע מועף כי יעבור בארן, קעב כי ישוב צהרים, וכעמיר מאחרי הקוצר יפלו חללים, אז כפלים יקח בכל חרון לשו[., ומשנה בכל ניד שפה, כי אז יחזיקו שבע נסים נכ?ף האיש תזה, זאת אומרת: בו אחרי כי איש• מת שוכב ארצה חלה נא את פני ה' אשר יבא שלום •נוח על משכנו, וזאה אומיח: קום קרא אל .אלהין כי אלוף נעורי נפל לפתע למשכב, אולי היכל . הועיל אולי תערון להשליך משני בכור מות ערפו, והאשה אשר הוסיף תת הוא סוכל לו וספתהו ללכת אחרית, כי אבן חן הוא הגסף אחריו כל אדם •משון, וערם יכלה עבודתו שמה, הנה זה נא ציר שלוח אחריו להב־אהו ביה מה או חילה אחל, כי אז המומתים לא יתמהמהו, רגע ימוהי וכהחעיף עץ שאיל יחחו גם חוצב־ קבר ימהרו יחישו מעשיהם, על כל מפתן בית אפר ידרוך עליו הקעב ואים בריתו: הרופא, ידרוך גס הוא, כצל הולן אחריהם ויוצא נעקנוחם, אז ■מלאו אמחחוח ה ב עלן נקף ובתיו זהב ׳פרוצו, ובלב שמח יקרא: עשרת־ מצאי!, און לי! *) המנהג הזה מנטל הלכה מפולשת נש״ס ברכות ג׳ ע״ב זביו״ד סימן פמ״ד סע״ז.