Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 34

יוקף בלה מהטיף, ולהמולה מים לנים טח שמל׳ הנהלוח נפתחו שלן קול תרועת שמחה מכל העומדים, כל שה נשק לו וכל )לוע חנקההו. — יוקף הסל ללמוד נקשל חולת אלהיס •משולש ושום שכל, אחלי אכל השכיל ללעח לקלוא בן, ולבטא את הכתוב נקפל נמשש«. שחח הלימוד הזה זנח מששחה הוא מקלס קדמתה נניח ׳שלאל, החולים ישמחו נלאוחם נל בטנם וילד חשקם הולן ונקוט קדימה טלי מקלול הדעח, קלובים ומיודטים ׳חאקשו ללחום נמנטמיהם ולשים אתם משום, ואים איש יניא כלי מפן אחד אשכל לה׳ לד וגס המולה ישא משאוח מאח פניהם כנלכס ה׳ אשל נס! לחם. מלגע ההוא ח" הנעל קדושים המה לה' ולחולתו, אבותיו לא יתנוהו טוד להחתלן נאפל תתחלן, ׳נדל מאחיו הקטנים ומילדים כגילו אשל אתם שעשע תמיד, ונחנלחם מצא עונג, כל משחק במו דוה ׳לחיקו מאמו, בל דבל המשמח לבב ילד ומוקף אומן לבדי עולו ויצול׳ גוו ימנעו ממנו, לבל ישע נדגל׳ שיא. ולק על חולת אלתים לנדה יסית הנעל. ננוקל השכם ׳קחהו הנטל העומד לשני המלמד לשלחו ולעז ל כנגדו, לבית הקפל. ואבותיו לא יתנוהו גם לנדות בביתם סן יתמהמה לכן יתנו גם אח אכלו ניד המשלח והוא ׳חצהו לשנים, וכל נתח טוב יחן אל פיו. נניח המלמד משכן צל לא לחב, אשל חלאתו בו, ישב הילד תלן והענוג בל-היום, מלמדו ללא תועיל ׳ענידהו בשדך, ממבטי עיניו ׳הלון עליו אמים, ולדגעים ׳חלד משני תנופת ידו, נכל כחו יצפצף בשפתיו כצפלים עפות אח אשד ׳למדהו מולו, אם כ׳ לנו לא יבין מאימת, יכאשד יחל גלינו, ושניו ׳טפו זעת, יצא על החלקת אשד לשני הניח המלאה לה קיא צואה בלי מקום לשאוף לוח צח. ננוד הזה ׳אקל הילד ימים לנים, ויהגה בתולת ת׳ מבלי תנין יסיח וחין עלבת, וכאשד יגדל מעט יובל למולה התלמוד, תוא יעמיק עליו משא לטיפת אשל ילבן תחתיה, כי •צלו חדלי לבנו מהביל תדנדיס, ודוח נינתו חקצד מתנין הלימודים, כי שגבו ממנו. מולו שלא אדם לא לימד ׳דליכהו בתוהו לא דדן, •וליבתו במשעול צד, דלן מטלית ומחילות טפל חשכים ואין נוגה לתם. — יגלה לי מקהל׳ ם אשד אין טוב ב• אס לכקוסם בעד עיני עול ימים נמבקה עתיק יחשוף לו נעלמות אשל הטיב עשה לו כחד אתת[ החח לשונו, אלה יבואו כלעל נקלנו_להדעיל מחשבותיו הזכייה ׳ללחי מעין לנו רטהיל ויעשוהו י למעין נלפם ויעידו אח המטאתתלונן לפתח בלא יומו. *) דדן נבול מלא אבני נגף יצולי מכשול הוא הדדן לחדל׳ אופל האלה, הדידן נו לא ידע שלום, לגעי מדגוע ועתות מחליש׳ כח זלו לו, בלא בח •לן לשני לודסיו אשל ■לדפוסו בל• חשן לעלות תל התלמוד ולבא מלים קצו כלבב יניף שבטו על קוקיו למען ימהרו לדין אירח. — בננול עלה מגפן נבול יבול, אוד שניו יפיל והודו ׳הפן למשחית, חורת מות חנקה לחייו, בל אודם בל ׳ושי מעליהם ינום, יזקין עדם יבא נימים, ובהגיעו לשנות הנחלות, כמלא ימים ילן שמוח ממלא — כף השנים אשל מי, כי כמשא כנד יכבדו ממנו אחרי אשל חלשו הלכו למו באין עונג ובאין נחת ולא לאה בטונה. או אז אביו ואמו לא ישקיטו, עד אשל ימצאו לו עז ל כנגדו, יחנו בחיקו אשת למען ילאו בנים לבניהם. — הגולל כל הבנים השוקדים על דלתות בתי קפל האלה אשל יכלו מנחל שנותיהם ני׳ ליק, וכקוק כשלד אין הנין יגדלו ויבואו ב׳ מיק מבלי דעת אנה פניהם מועדות, היה גם גולל יוקף, שנות עלומיו עלו בתוהו, לא למד חכמה, והליכות עולם לא ידע וכאשר קרנה שנת השבע עשרה האיצו דודות ומקרפוח באבותיו לאמד: "חושו אל תעמידו הניאו את בנכם בנלית עם אשה לראות עמה חיים כי לא טוב היות האדם לבדו! הלא מלאו ימיו שנע עשרת שנה ושער זקנו המל צמות! שנות האדם יכלו במו הגה ומתי יעשה לביתו!״ אנוח יוקף נועצו יחד כ• נכונה בפי הנשים ויש־חו לב למצוא עלמה בלבנם אשל תהי חבלת ננס ואשת בריתו, וה׳ הקרה לפניהם את האשת אשר הוכיח לו. כאיש נדהם נכלם ונבהל נל׳ חמדה ובנפש נבוכה עומד יוקף נוכח העלמת אשל נחלו אבותיו לו לעזר, ואשל עינו לא שזפתה עוד. עיניו ישית לנטות באלן, מכליל הבושת חכקה שניו בליל, והיא נם היא לאלן תביט, כי למת ישגיחו יתבוננו זה על זה? אבותיהם רצו ומהי יצא הדבר ומי הוא זה אשל ימלא לנו אותו להפר עצתם? שני *) כנר דגלו מזה לבים ובן שלמים אין מאלו המלמדים נלמדם לתלמידיהם הצעירים אח לובי ההלכות וההגדות המדברות מדברים שבצנעא ב• וחת תתעורר בלבם האוח המשגל . —