Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 33

88 המסתופף בבית אלהים.'«<*<* אביב. der Klausner" des Herzberg-״ Nach dem Deutschen .3619 Frankel in Wertheimer's Jahrbuch מלכת היום עלתה מרומי לקיע, ואורה מלוא התבל, ודממת ליל עודנה שלעת על חני חוצות, בלי נשמע קול עורבי מערבה, קול קונת ומוכר, קול שום דהר ומרכבה מרקדת, הרחוב עזוב מאץ אלם, כל בית ממכר שגור מבוא; י' שוחרי העיר וכנעניה עבדים המה, ומרבית תושביה ממי יהודה יצאו, על כן בניתם «שכנו רגליהם הפעם, ינצל,קורתם ׳חסיון, אלה אוכלים בצהרים ומעיבים לבס, ואלה נין זרועות השנה •תענגו, אלה'יהגו בספלים, ואלה ינשו את בניהם, לראות אם הביאו מוריהם חכמת בלבותם, ילדעת אם לא• ישקלו כספם בלא תורה, ויגיעם בלא חכמה, כי שבת היום לה,! קדום היום לאדונינו! בוא .אתי קורא יקר לוס! 'הבת ל׳ ידן, אנהגן, אביאך אל חון בית אחד ההומה מאדם רב אשל נקבצו באו בו, ונראה מה מעשיהם. החדל כלול הוא בהדרו, קירותיו משוחים נקיי לבן כלבן השלג, פני הרצפה נרחצו לעותר, מנורת נחשת קלל נח ששש קנים המודעה למען היות לה ברק, אחוזה בספון תניח נלתוק ויורדת מעה, השלחנות נחפו ביריעות פשתים צחורות, והכסאוח נעולות מאדמים,׳ הקרואים לבושי מכליל כלם, הגברים לבושים בגדי משי שחורים, והנשים עעופות אדר •קל, אבני נזר מזניששיח בראשיהן, וחרוזים יעדו חלקת צואריהן, העף אשל נא לרגלם, ירקדו! בשמחת עליצתש כבני צאן, וקול המולתם מלא את תסיר, חבל היושבים צהלים ושמשים, מדברים, משחקים, ומצחקים מעוב לב, ועקבות הדאגה על פניתם לא׳נודעו, כי כמו נקשת ומל נפש אחרי הדיחו עמלו!וקרבו ביין ושכר . ישכח לישו וישמח אל• גיל, כן נשכח אנחנו עברים ביום השבת את עמלנו ואת לחצנו, לא• נזכור את תבלי העוני אשר לכדונו אתמול ערם התקדם יום, ואשל ישונו לקונננו כתפנית היום שכמו ללכת, ונהי אן שמחים ועוני לב. על רגעי מספל ׳שלין איש ישראל מעל שכמו נעל התלאות העמיסית עליו, ישיר מעליו •הנגדים אסר זהמתם זעת בשרו, ירסן למשעי, יישן בשמן ראשו, וילבש בגדיו החמודות, יעזוב את ים הדאגה, ויחתור אל תחון) הלבוש ירקרק חלון לתור לו מנוחה, יתנשא מעל מצנו בתבל, ועל כנפי לוח דמיונו יגביה עוף, והוא עם אלפי חמודותיו ישכיר בקרנו משרת בלי מצרים. לכן כמשוש חתן לקראת כלה לבת החן אשר השמחה נשקפת מבין שמורות עיניה, ושחוק נעים מרחף מל שפתותיה, נשיש אנחנו לקראת השנת, ובטגה נרות ובשירים ובשמחה נקימה פניה .י — הדלת סובבת על צירה ואיש גבן קנון תקועה בא הביתה. לחייו הצנומות, ומצחו אשר היגון הארין למעניתו עליו, יתנו עדיהן כ׳ ההצלחה איננה שוכבת חיקו, ולא הפילה סבלו בנעימים, וגס הבגד העדים אשל עליו, ומצנפתו אשל מרבית שערותיה נמרעו מרוב ימים ימלא את דבריהם. האיש הזה הוא מורה לילי׳ העברים. ואחריו כעיר צאן באו חלמייץ לוקחי תולה מפיו •- ילדים רכים אשר מין חלב מנקחם עוד לא נמח מעל שפתיהם — הביתה . נעל גבה קומת, בריא ודשן כעגל מרבק, והכרח פניו תענה נו'כ• לנו צפון משכל, ואץ חלק לו בנינה, יושיב אה הילדים שביב השלחן העגול העומד נסדר נתון. ואת ילד אחד יפת עיניס ומצנפת מצופת זהב בראשו, ירים נידו ויעמידהו על השלח;. הקרואים עזבו מופנם ונסנו גם המה השלחן, עליו יניחו איש איש מתנת ידו לרגלי הילד העומד. ״אמול את הדרשה יוסף אמר המלמד אל חילי מדי החליקו בידו אח לחיו. ״ויקרא אל משת" *) נתן הנער קולו, והעומדים הפו אזן קשבת לכל הגה מפיו יצא, וגם בעד מפח רוחם עצרו לבל תשנת הדומיה השוררת נחיר. כעל נזלו אמרות הדרשה מעל שפתי ’יסף, אגלי גיל עלי לחי׳ האבות המאושרים התגלגלו, בראותם אח הנעל עומד הדור בלבושו, עיניו מתנוצצות כעין הנזק ושפתיו יפיקו יעס; התורים כחולמים היו, למרחוק נשאי עיניהם אלי ימים יוצרו אשל אור התקוה זרוע עליהם, יקרניס מידה להם, קשו עתידות למו כ׳ יוסף יוסיף ימים יוסיף דעת, יגיל נבשל ונפש, יוסיף אומן בגי ולוח, יורה משסע ה׳ ליעקב, ולתורתו רבים ״מלי. *) מנהג קדום הוא להתחיל עם הנעל נח״כ ומקול! במדרש ועיין כלבו סימ צ׳» ע״ד ונס, רוקח < 5