Kokhve Yitsḥaḳ · 1862-01-01 · 28 (1862) · p. Seite 29

29 ויט שמים (תהליס י״ח יי) מחרגמינן "ואלכין" למה לא יניא מדורו «ן יעי נא :יד הנהוג נחירה (בראשית ב״ד י“ד) פררגומו ארבינ׳? אולם נראה, שרע"• נחר •וחי נמלח "ארנין" לראי' ימן כ׳ חלמה מכל וכל למלה "הרנין" ששניהן העני ולשון ז:י, לאשוק• ״ארכיני" שהוא יצוו• לנקנה .!) החנש הגדול י' מנשה נ; ישראל נקשרו ":שמה ח״ס" מאמר די שלק ה‘ הפיר, כ• ״מה שנקיא אצלש שמת אליציאום (Klisinni) הוראחו שדוח אילהו, נאשר נתשרקס ניניהש מנין העלוהו בגון» ונשש נסערה השמימה מי'ש: אולס לדעח• נראה •ותר כנו; וששונו, כ• מלח עליזיאיס משרש ״עלז" (היך שר״מן, ׳ונעלן, שראהלאקען) נגזרה ר״ל המקיש שש •עלזו ח סיד• ש נכנוד ושמחה עולש על ראשש, והוא נרלן> א״כ עש המלוח ״גן עדן" שהוראה; ״גאלטען דעל לוקט, דער זעליגקייע". ועל ננין מליח רומיח מלשון הקיש מיץ מאור עיניש שרק צ"!. מ) נכרש חמד החשיע• צי קי״ע כחג החכש שלונגיאן: "יכן ששריר לדעה• שלשו שין) ואשל נמצא גש בארמית ונחלמיד שש שרשרן> (ע״ד שחלחל בעברית) ויהי' שעריי שם טל כקא ונן נראה מן הנהוג. שש ושמח• כקא׳ ממעל לאנניס האלה, אשי טמנה׳ ונטה אח ששרירי עליהם (׳רמי' מ״ג •י) נ• ששליר הוא נרדף עש כקא ונו' הנה גששים טעה שה החנש הזה, לאשינה , אין למלח שלשין» נשיש מקוש נתלמוד ונמירש הוראת לקא, נ• אש הדיס רגלים ״שעמל" ע״ן ערוך, ואש כן נשל עוזר ונשל עזור. וזאה שניה, אש ששריר הוא נלין» עם כסא הנה יהי' "ונטה אה ששיירו" כמו ונעה אח בקאו": אולש מה תאר והדר יש למליצה זאח V נאמר נעה יריעה , נעה אהל, נעה שמים" אנל הכי גם נאמר נעה כקא? וקשור כזה מ לנד שהיא נגד חקי הלשון הוא גש נגד חקי ההגיון לכן ודאי הננו; נדעה המשישיש היות הוראות ששרי ר יריעה וייםן נאליאנין, ולו נאה ולו •אה החגור עש השעל ״נעה". ע) נהצושה להמגיי שנה חמישית נומר 74 כחג החכם הנכנד מה״"׳ י״ שמאן, נ׳ נחרצו ש אונקליש (בראשית מ״ע ד) הניתחא הנכונה: על יאזלח לקנל אמך נמקוש ״אשך" ור״ל על אשל הלכת לקראת אמך (•עו״ש אולס החנם הזח שהח, נ* הלך לקראת" לא ׳תורגש נשום מקוש נמלות "אזל לקנל" כי אש "אזל לקדש" דוק ותמצא כ׳ כן הוא, לכן אם הי' כוונה האונקליש כאשר יחשונ ריישמאן נודא• שהי' מהרגש גש שה "על דאז לח לקדש" ולא "קנל" אשי יורה חמי: על ההשיד וההחנגיות לדני מה (וכן הוראתו גם נששח ערנית) על כן השערתו נעלה ומנועלה וקיש• הבנה תלגום תאונקלוס נמקימו עומד . י) הרג החנם המשואר מהו' ר"• קעמשן» יניא נמאמרו על "השנת" ■מ:חנ עתי להח' ר״ז שראנקל צי קמ״ד משנה זאה) ראי' על הייה מלח שנה ם תש נאמרה על מיעלי י' ננל ולא על שבת נלאשית מן הנתונים מלכיש נ׳ ד' כ״ג. ישע׳ א' •“ה הושע נ' ׳"ג . איכה נ' וי. יען נהם יקדם חיש לשנת , ואילו הי' תננה שנח שבח נראשית לא הי' כחוג חיש קודם לו: "אולם לא אנין איך תתכן ראיתו שהניא מן הושע נ' •״ג הלא שם נלת• עשק המוגן נמלת שנת , שנת נראשיה האן- שמלת חדש תקדש לה, יען שאל המועייש נכללים נמלות ,וכל מועדיה" הכתובות שש אחר שבח? יא) בנן ח:ני' משנה העניה נימי 35 היטב לתקן המשכיל היקי ל״ש נאכער בזמר מעוז צול ישועה׳ בית ג' נמעט שאניח׳ תחה שעגלה׳ . ואני יאיס־ף על ינליו כי לדעה׳ נשנו איזה טעיות גס נשאר הנחים מזה הזמר. נניח אי: לעת תכין מטבח מצר המנגח ׳.ראה לתקן לצר המנגח נאות ל' כמו: הכינו לבניו מענת (ישע" ׳“י כ״א) לי זולת זה אין למליצה זאת מונן כלל . נניח נ' : ניגון כחי "כלה" נראה שצ״ל כלה נקל כמו שנעה" והמליצה הזאת מלשון הכתיב ת הליש ל״א ׳"א לקחה . נניח י' לאו׳ לחנר מלח נקש עש המליח שלשני־ "כרוה קומה נלוש" ואז יכין החרוז "ונחיתה לו לשח ולמוקש" ולא ׳כאשר נדשם בטעות נקשר׳ התשלה נקש א:ג• נן וכי'. ינ) נקשר "הורת ששת קדש" להמשכיל ע. $אנדי צד •"א מצאתי כתיב; כ■ נבוא ה״א הידיעה לשני רי״ש קמיצה נקודתה קגול כמו לשני א' ח" ועי הקמוצים וזה שוא ושקל, כי לא מצינו הלעג כאשר •אמי שש , כ׳ אש הרעב , ונכל כ״י קשרי קדש לא יראה ולא ■מצא אן» גש מקום אחד, שנקודת היייא הידיעה נקגול לשני לי״ש קמוצה. ומה שיביאני להעיר שה על השגגה הזאת הוא. כי זה שנוטות אחדים הלכתי לנקד בית קשר אחד במדינת מ. והנה עודני עומד על שחח הניח שמעה׳ קול מולה משמיע לאזני תלמידיו! נבוא הי״א הידיעה לשני רי״ש קמוצה נקודתה קמל ובי' שמעת